כמו בכל חג, מערכת החינוך מושבתת. כמו בכל השבתה, אין תיאום בין הגורמים השונים. בעוד שהגן של שביט היה בחופש, הגן של אלה תפקד במתכונת קייטנה רק במיקום חלופי. בפועל מצאנו את עצמנו רצים ממקום למקום בעקבות הילדים האבודים. הילדים עצמם רצו מהצגה לקייטנה לקטיף חוביזות לטקס שריפת נרות מסורתי ולכאוס מוחלט.
בסוף החג מצאנו את עצמנו מרוחים על הספה בבית ומחכים לנס (לי עם חלב, לשירלי עם חלב אורז). הנס לא הגיע, אבל הצלחנו לזחול למיטה לשנת לילה קצרה.
ליתר ביטחון בסוף חנוכה נכנס חג המולד ועמו יום ההולדת של אבא שלי. האמת שיום ההולדת של אבי הוא ביום הברית של ישו, אבל זה לא היה נח מספיק השנה, אז יישרנו לשבת הקרובה. מכיוון שזה יום הולדת שבעים אז גם הוספנו חגיגה. בגיל כזה עושים מסיבות הפתעה רק כשיש קרדיולוג בקהל, לנו אין.
בין לבין גם הפכנו לדודים, מה שאומר שלאלה יש בת-דודה תינוקת. אלה התרגשה כל-כך שהיא התחילה להוציא את כל הצעצועים הישנים שלה ושל שביט. כל הדברים שהחבאנו כי הם כבר לא מתאימים הגיעו לבדיקה. חלקם היו לא מתאימים (בובת ברבי למשל) ואילו חלקם הגדול היו בדיוק מתאימים. אלה התמוגגה מההצלחה וסחפה את שביט, אם כי במקרה שלו הפספוסים היו מדהימים.
הסיכום של החג ושל היום הולדת נאמר ע״י אלה במשפט אחד:
״החזקתי את התינוקת!״
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה