שביט (המוביל בתחום ללא עוררין) החליט שהוא מעדיף תשובות יותר הומוריסטיות לשאלות בנאליות ששואלים באבחון. התוצאה הייתה שעבור התמונה של החתול שהוצמדה לתמונת קערית החלב נבנה המשפט: ״החתול שותה ש-ו-ק-ו!!!״ לזכותי יאמר - שמרתי על הבעת פנים חתומה.
כשזה הגיע ל״יושבים על ה-ר-צ-פ-ה ליד השולחן״, במקום הכסא שהיה בציור, המגמה כבר הייתה מספיק מובהקת. לפחות זה חוסך את הנסיון העקר להסביר מה הוא מבין ומה לא. הוא מבין הכל, עושה מה שהוא רוצה וכל זמן שלא פוגעים לו בבלונדי - הכל חוקי. ליתר ביטחון, בלונדי לא מוגדרת ככלב (או אפילו כלבה), היא מוגדרת כישות עצמאית ורעבה.
אלה עכשיו בשלב ה״מעניין״ של גיל ההתבגרות. זה הגיל שמתחיל כשלומדים לדבר ונגמר כשאמא נגמרת, לפעמים זה ממשיך גם אחרי. בפועל, הכל הולך במיקוח. אסור להבטיח סתם, מצד שני, מילה שלה זו מילה לפחות לזמן מוגבל, בכל זאת ״לא להרביץ לשביט״ שקול ל״לא לצעוק״. זה מתבצע, אפילו בתדירות גבוה, אבל לא מקפידים על זה.
בינתיים אלה כבר מפתחת חוש אסתטי טוב, מה שאומר סטייליסטית קטנה. בעוד ששביט ילבש מה שזמין (בלי שום קשר לטמפרטורה) אלה תדאג שהחולצה, המכנסיים (טייץ - לבקשתה), הגרביים והנעליים יתאימו. עונש מבחינתה הוא זה שלא היא תבחר את הבגדים. עונש מבחינת שירלי הוא שאלה תבחר את הבגדים ותקבל אישור ממני לפני ״בקרת האקלים״ שלה. אלה כבר יודעת את הנוהל ומנסה לנצל פרצות.
באחד הבקרים, אחרי שהבאתי את אלה לגן, שביט אומר לי: ״סנדלים לובשים בקיץ.״ מיותר לציין שנעלתי סנדלים. להסביר לו שסנדלים ״נועלים״ ולא ״לובשים״ היה החלק הקשה בסיפור, להבין שבישראל אין חורף אמיתי - זה ברור, הרי גם הוא לובש מעיל כי זה נחמד ופושט אותו ״כי לא קר״. אלה לא מנסה להיעזר בקור, היא פשוט אומרת ״לא!״ ומאותו רגע זה לא ישתנה בלי קרב, או לפחות שינוי בטמפרטורה. שירלי עדיין מאמינה שיש חורף, למרות שלא קר והיא אפילו התבשלה יפה באיזה יום שישי קריר ונעים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה