יום רביעי, 15 באפריל 2015

יום הנדסת זיכרון השואה

יום השואה הוא היום הכי מבייש בשנה בתור ישראלי. זה היום שבו מדינת ישראל מציגה לראווה את ניצולי השואה שעדיין חיים ומקדשת אותם. העובדה שבשאר ימות השנה אין למדינה טיפה בושה להשתין עליהם לא באה לידי ביטוי, רק האזכור של מה הגרמנים-הנאצים / האיטלקים-הפאשיסטים / היפנים עשו חשוב.
 הפשעים שארצות הברית עשתה - נעלמו. רק לשם הידיעה, ארצות הברית כלאה את רוב האזרחים ממוצע יפני. גם הצרפתים אינם מוזכרים, העובדה ש״צרפת החופשית״ התארחה מחוץ לצרפת אינה רלוונטית. אפילו הפולנים והאוקראינים אינם מוזכרים.
במדינת ישראל אוהבים את זכר השואה רק בצדדים שנוחים לאידאולוגיה המקומית. הסיבות לעליית הנאציזם אינן מוזכרות. רק האנטישמיות מוזכרת. ההבנה שמיעוט ברברי, סדור ובעל מנהיג כריזמטי יכול לקחת את המדינה במחטף לא יכנס בשערי הזיכרון הישראלי. זה מסוכן לחלק מהמנהיגים של המדינה.
אפילו ההסבר לקיומו של מגן דוד על הדגל; נלקח מצורת הטלאי הצהוב, בשינו הצבע כך שיתאים לפסי הטלית; נמחק מהתודעה. ״חגיגות השואה״ הפכו מזמן למפגן נוכחות חסר טעם שתכליתו שימור ה״קורבנות״ היהודית. שאר הנרצחים לא מוזכרים. קהילת ההומואים שזכתה לטלאי ורוד, צוענים שנטבחו בכמויות שהן כנראה יותר גדולות מהיהודים, קוריאנים שעונו ע״י היפנים ואפילו אסירי המלחמה. כולם זניחים ביחס ליהודים.

צריך לזכור את השואה.
צריך ללמוד מהשואה.
ובעיקר צריך לוודא שלא תהיה עוד אחת.

מדינת ישראל זוכרת מה שהיא רוצה, אינה מנסה ללמוד וסעיף המניעה בקרוב אפילו לא יהיה מס שפתיים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה