צלצול של הטלפון באמצע יום עבודה. השעה שעת צהריים - אחרי הארוחה. הטלפון עדיין עם סוללה מלאה (הוא מראה ככה גם בשנייה לפני שהוא נכבה) והמספר לא מוכר, רצף הספרות שמתחיל ב-0 ונגמר בטריקה עצבנית.
עניתי. נכון להגיד: "עניתי - טעיתי". זו הייתה שיחת שיווק גרידא.
להבדיל משיחות השיווק הרגילות, מבצע של 1 חינם על יותר מדי אחרים / מחיר הוגן / פוליטיקאי שעושה דברים כמו שצריך, הפעם שיווקו לי את אלוהים. בחורה שאמורה להיות דתייה (קולה של אישה ערוותה אינו חשוב כשמדובר בכסף) בקול מעט מתנגן פונה אליי בשמי ומוודאת שזה אני. יש לה מספיק פרטים לבצע משימה זו.
אחרי שהיא וידאה את הריגת השכל הישר היא ממשיכה לעיקר, תרומה להקמת בית כנסת. נעזוב לרגע את דיני הכשרות, בכל זאת זו תרומה. אם לתרום, אז לפחות למשהו מועיל: מסעדה (לזה יש תועלת כפולה: גם אוכל וגם דילול של חתולים משוטטים) או גן משחקים או אפילו לסתם מדרכה. למה לי לתרום להאדרת שמו של מישהו שכל פועלו הוא יצירת דור של סריסים? כן, אלוהים משחק תפקיד שולי בבית-כנסת ע"ש האדמו"ר שאסר על לימודי פיזיקה.
הבחורה, תוך הבנה מלאה שיש לה עסק עם מישהו שדת היא משנית מבחינתו, המשיכה לנסות לשכנע. "יתפללו בשבילך על הקבר של...", תעזבו אותי מהקבר שלו! הדת הפכה להיות פולחן קברים. היום כשאתה חי אתה לא חשוב, רק כשאתה מת אתה בעל ערך. זה לא משנה שאתה יכול עוד לעשות הרבה, מה שחשוב הוא השלב בו אתה לא יכול לעשות יותר כלום, רק אז הופכים אותך לבעל ערך.
יש זמנים שאפילו לי לא נעים לרדת על אלוהים. מה אני אמור להגיד למישהי שמדקלמת לי טקסטים שהרב נתן לה? "טעמת חזיר?", זה אמנם יותר טעים מעוף, אבל בקר (כשלא מפשלים) יותר טעים. גם ההסבר שבשבת אני נוסע קרוב ל-100 ק"מ לא פוסל את כספי, זה כן גורם לכך שאני לא אחשב כעד.
באיזושהי מידה הרבנים הפכו את הדת למשהו מיותר. במקום להגיד "העולם משתנה, בואו נשמור את הרוח של התורה", הם אומרים: "אל תשנו את החלק הזה!"
אפשר לתמצת את זה כך:
שיחת טלפון אחת עם חזיר החדירה בי את התחושה שחזיר אוכלים, לא מדברים איתו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה