הכותרת מסכמת את יום ראשון בבוקר בצורה הטובה ביותר. בהתחשב בזה שזאת הייתה ארוחת הבוקר שלי, אפשר להבין כמה מבולבל היום הזה היה.
יום ראשון התחיל כרגיל, בקושי הצלחתי לקום מהמיטה. לאחר שכבר קמתי ארזתי את הבישולים שהיו צריכים להתקרר בלילה, את הילדה במצב ישן לגמרה ואת עצמי לאחר קפה. החבילה המעט מבולגנת של אבא ובת הגיעה לגן לפני ההתעוררות המלאה. התוצאות היו ילדה שלא ברור מה היא רוצה, לא להפרד מאבא, אבל כן להגיד "ביי ביי". אבא שהיה שמח לישון, אבל המשיך לעבודה.
הדרך למשרד הייתה רגועה, יום ראשון רגיל. מוזיקה ברדיו, נהגים ממהרים שעוקפים גם כשאין מקום, רגיל.
במשרד היה צריך למלות מים לקפה, גם זה רגיל. הטלפון משירלי הגיע, זה מאוד רגיל. אני לא מבין למה אנשים חושבים שלפני כוס קפה בבוקר (הכוונה לאחת בבית ואחת במשרד) יש עם מי לדבר. זה נכון שעונים לך, אבל השאלה היא האם זוכרים מה אמרת. את היקום אני לא מתכוון לתקן, אבל לפחות את אשתי...
למרות שאת האשה כבר תתקן הילדה, היא מפתחת קו מחשבה דומה לזה של אבא שלה.
להבדיל מהרגיל, הטלפון היה באמת חשוב באותו רגע, לרוב אלו דברים חשובים שרק צריך לא לשכוח, מאוד חכם לשעות האלה והגיוני לפי הצורך ל"דאגה לאשמים". כדי לקצר, היה צריך לשלוח את שירלי מהר למיון יולדות, ליתר ביטחון בלי שהיא תתאמץ. לכאורה פשוט, חוץ מהמיקום המדהים של העבודה שלה, מרחק של 15 דקות הליכה מתחנת האוטובוס הקרובה.
ההגדרות של ללא מאמץ לא יכולות להתגמש לאינסוף, אפילו בישראל.
כך, בשעה 10:00, ללא הכנה מוקדמת, שירלי מגיעה למיון יולדות למטרות בירור. ההפניה תגיעה בפקס, האמא באוטובוס והריטלין להרגיע את כולם באוקטובר - בלידה.
אחרי בדיקות ובירורים הגיעו למסקנה - מנוחה.
שבוע מנוחה לשירלי משול לשבוע של השמדת הבית. המנוחה תתבצע ע"י טיפוס על קירות ובישול (בכדי להירגע מהטיפוס). מדי פעם יהיו גם דברים נוספים, מחשב, טלפון ומשחקים עם רומי ואלה, זה הולך ביחד כי רומי נדחפת לקבל ליטופים כל פעם שמדברים עם אלה.
במקביל הסיבה ל"אין מחלה" ממשיך בשלו. הוא כנראה מתאמן בכדורגל, שלפוחית השתן משמשת ככדור ולא ברור לנו מה משמש כשער. כולי תקווה שלא נמצא את התשובה מהר מדי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה