בסיכום החג ניתן למצוא המון גבינות, חלקן אפילו לא טעימות (זה קשה למצוא אבל קיים). רוב הגבינות שנקרו בדרכי בילו גם בקיבתי, המיעוט שלא הוא כי בכל זאת לליוויתן יש גבול של קיבולת.
עם כל הגבינות, הסלטים והירקות וכמובן הלחמים / לחמניות / עוגות. אתמול בערב, בזמן שאלה עשתה את האמבטיה, בישלתי נקניקיות.
מה לעשות, גבינות זה טעים, למען האמת מאוד טעים. יום שלם בלי מוצרי חלב הינו דרך מעולה להתעלל בבני-אדם, ההתעללות היא כפולה אם משתמשים בתחליפים כגון מרגרינה. עדיין לגבינות יש בעיה אחת: הן מתעכלות מהר.
אני אוכל גבינות, אחרי מספר מועט של שעות (3 לרוב), אני שוב רעב. אלה כרגע אוכלת כל 3 שעות, זה מטרף אותנו הקטע של להכין אוכל כל הזמן. אם אני הייתי צריך לאכול כל 3 שעות, הייתי משתגע. בכדי למנוע את זה, יש בשר.
אני אתחיל בשבירת מיתוס לגבי בשר, חזיר לא יותר טעים מבקר. חזיר הרבה יותר קל להכנה. אם אני צריך מנה מהירה, חזיר יהיה אופציה הרבה יותר קלה להכנה. זה לא גורם לכך שחזיר לא יהיה טעים ובטח לא לאיזה הפסקה באכילת חזירים מצדי.
בשר גורם לכך שאני אוכל לאכול בצהריים ולא לגווע ברעב עד הערב, 8 שעות אחר כך. זה הסטנדרט. בא שבועות, בילבל אותו, עשיתי בילבול נגדי ובסיכום בשעה 22:00 היו נקניקיות.
שירלי, בהיריון לכמה חודשים הקרובים (13/10 התאריך המשוער), הודיעה שהיא עייפה ותלך לישון. בהתחשב בהיריון זה נורמלי. ההודעה הגיעה ב-21:00 וכל 10 דקות הייתה תזכורת.
עייפות היא מצב ברירת-המחדל של אישה בהיריון. יש מצב נוסף - רעב. מצב זה מופיע מדי פעם, נעלם מהר כמו שהוא הופיע ולרוב מלווה בתלונות מעניינות מסוג "למה יש קשיו בתוך הבוטנים של העוף עם הבוטנים..." רוב הסיכויים שלפני שתיגמר החקירה, היא תיפול לספה מעייפות, האשה לא החקירה. החקירה סתם תשאיר את כל הסביבה מבולבלת.
בכל מקרה, שירלי הריחה את הנקניקיות, הודיעה שהיא עייפה (צפוי) ושהיא לוקחת מס-נקניקיות. מתברר שהרעב ניצח בסיבוב הזה. 2 נקניקיות "הולאמו" לצורך הסבאתה. הקטשופ הוא באחריותה בלבד, אני יודע שהוא שם ושהוא לא טעים.
את ארוחת הערב סיימנו בנפילה למיטה, עייפים אך רצוצים. מהחדר של אלה עוד נשמעו התווים האחרונים של המובייל, מנסה לרכב על ההצלחה ולהרדים גם את ההורים של אלה.
הוא הצליח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה