ספרים

יום שישי, אמצע הלילה ואני עם ספר ביד. מה לכל הרוחות עושה ילד (הסבר בהמשך) שעבר את גיל 30 (תשאלו את שירלי בכמה - אין לי כוח לחשב) עם ספר ביד? ועוד קורא אותו ולא קורע אותו.

לפני ההסבר על הקריאה הסבר על "ילד בן 30". מתברר שאהוד בנאי צדק. חוץ מזה, ההורים עדיין מתערבים בכל מיני דברים. לרוב בדברים הכי זניחים, את המשכנתא וחשבון הבנק אנחנו יכולים לנהל, את האמבטיה היומית של אלה לא. זה מגוחך שבוטחים בהחלטות שלנו בכל הדברים, חוץ מבטמפרטורה של המים, כמות הסבון ומשך האמבטיה. מצד שני, ההתקנה של אביזרי הבטיחות נעשתה על ידי. למי שלא יודע, עד היום אני מבריג ברגים לכיוון ההפוך מזה שאני רוצה.

חזרה לקריאה.

התשובה הבנאלית ביותר תהיה: כי זה מעניין.

כל ספר שאני קראתי עד הסוף הוא מעניין. אם הספר לא מעניין הוא ננטש באמצע. יעידו על כך ספרים כמו מובי דיק - לא קולח מספיק. מאדאם בוברי - סגנון מרדים וארכאי שמרגיש כמו נסיון ניתוח עם פטיש במקום סכין. אדיפוס - זה מחזה! העימוד משגע אותי ובנוסף חסר לי החלק של התפאורה. שיר של אש וקרח - נזרק בעצבים עקב תיאורים פלסטיים מדי של איך מתעללים בגיבור, אני יודע שיש הרבה, אני נכנעתי בראשון.

הבעייה עם התשובה הבנאלית היא חוסר הייחודיות. גם הטלוויזיה מעניינת, לא החדשות, אבל יש מציאות מדי פעם. גם המחשב מעניין וגם צפייה באלה מנסה לעשות דברים זה מעניין. בכל זאת לא נטשתי את הקריאה.

החלק השני של התשובה הבנאלית הוא התנתקות מהסביבה. גם פה זה נופל מאותן סיבות.

למרות שזה מתחיל את ההסבר, בגלל שלספר יש רובד נוסף. מעבר ללקרוא צריך להבין, בעוד שבשאר האמצעים החומר נלעס עבורך. בטלוויזיה (או במחשב) יש שחקן שמציג את הדמות. פתאום זה לא איך שראיתה אותו בדמיונך, יש לו קול אחר ופנים אחרות.

בספר, מעצם זה שאתה מציג אותו ברוחך, מתקבלת תוצאה שונה כשמשתנה הקורא. תווך הפירושים גדול יותר כי יש פחות מידע. בתור עובדה: שירלי קראה את מאדאם בוברי ונהנתה מהספר, יכול להיות כי זה לא היה בשיעורי סדיסטיקה (ספרות). לעומת זאת אני אחרי 6 שעות גמרתי את העמוד השני ומאז לא חזרתי לספר הזה.

ספר גם מסוגל להעביר מסרים ע"י סידור המילים. לא חסרות דוגמאות של סידורי מילים ששינו משפטים. בכל מדיום אחר החשיבות תרד בגלל היכולת לשחק בעוויות הפנים והקול. בספר לעומת זאת כל מילה נחשבת, אפילו כל אות.

חוסר המידע הופך לעוצמה נוספת ביד האומן, כמובן שאותה עוצמה הינה חרב פיפיות. כתיבה שאינה מיומנת מספיק תגרום לתוצאות הפוכות מהמתוכננות. אם בחיסול הדיון במקום בפתיחתו או בקביעת מסקנה הפוכה מזו אליה כיוון הכותב.

מעצם כתיבה זו התברר לי כמה חשובים לי הספרים בתור כלי להבנת דעות אחרות. לפעמים יותר קל לפתור בעיה של יצורים קטנים ירוקים מבעיה זהה של אנשים. לי זה קוסם.

בשורה התחתונה, אני קורא ואני אמשיך לקרוא - אבל אני עדיין לא ממש הצלחתי להסביר לעצמי למה.

רגע לפני הפרסום אני רק אוסיף, נשארתי עם הספר לעוד פרק וחצי לאחר כתיבת שורות אלו...