תרומתי לשבוע הספר

השבוע הוא שבוע הספר. ספרים הם כידוע תחביב שלי, אלה למדה זאת על בשרה לאחר השוואה לתנין מפיטר-פן. התנין זוהה לפי הטיק-טוק של השעון, אלה עושה רעש אחר דומה, כנראה השיניים, כמו כל דבר אחר שהיא עושה.

עכשיו הזמן לתת כבוד ל-4 סדרות מאוד מוכרות. המשותף לכולן הוא שלמות העבודה. חוץ מנקודה זו, אין להן יותר מדי מן המשותף.

הספר הראשון הוא "שר הטבעות" - ספר שהוא בעצם 3 ספרים המספר את מסע השמדת הטבעת. מסע שמתחיל בבית של בילבו ומסתיים בספינה אל מעבר לים.

הכותב הוא ג. ר. ר. טולקין, בריטי שמכבד אנגלית. הספר כתוב כמו מיתולוגיה ואמור היה לשמש ככזו. טולקין ברא עולם יש מאין בשלמות. התרגום לעברית בוצע פעמיים, הסדרה הישנה הייתה מעולה, למרות השימוש בבני-לילית במקום אלפים. התרגום החדש - בושה לאינטיליגנציה. מתרגם שמתרגם כמו מחשב, אין הבנה למשמעות שמעבר, אין שימוש בשפה גבוהה וחסרה ההבנה של מה הוא תירגם.

הסדרה השנייה, מעט פחות מוכרת, היא "אמבר" - 2 חמישיות שאוחדו בדיעבד.

רוג'ר זילזני, אמריקאי, כותב בצורה קולחת ולהבדיל מטולקין לא מסנן אנשים שלא יודעים אנגלית על בורייה.

הספרים מספרים על קרב הנצח בין אמבר לממלכות התוהו. הסדרה הראשונה מסופרת ע"י קורוין, נסיך המיועד להפוך למלך של אמבר. הסדרה השנייה מסופרת ע"י בנו מרלין. בתוך הקרב הגדול משולבים התככים הפנימיים של האנשים. הכתיבה זורמת ומקילה על הקריאה, לגבי שעות השינה זה קצת בעייתי, אבל לרוב תוך יומיים אפשר לגמור את הסדרה.

הסדרה השלישית, אחת הסדרות החשובות של הזמן האחרון, היא "הארי פוטר" - כל השביעייה, למרות הספר השני.

ג. ק. רולינג, בריטית לא משכילה ובעלת כישרון כתיבה לא נורמלי. הספרים נבלעים בשטף וללא מעצורים. הסיפור הוא מעט בנאלי, ברווזון מכוער שנלחם בברבור יפה ורשע. תובנות מעמיקות לא ניתן למצוא בספרים, הכל פשוט מאוד ללא תחכום.

עם כל הביקורת, עדיין החשיבות של הספר היא בגלל הכישרון ובגלל שפשוט כיף לקרוא אותו.

הסדרה הרביעית, סדרה שהושוותה ל-"הארי פוטר" ובצדק, "פרסי ג'קסון", חמישייה וכנראה שיש עוד חמישייה בדרך.

הסופר, ריק ריורדן, אמריקאי, מכיר את המיתולוגיה היוונית מקצה לקצה. הספרים מלאים בדמויות מהמיתולוגיה, אבל בגרסה העדכנית. אפולו, אל השירה בין היתר, עבר להייקו. צ'רון, איש המעבורת, אוהב חליפות איטלקיות והדס, אל השאול והבוס של צ'רון, לא מוכן להעלות את שכרו. גם מפלצות מהמיתולוגיה מופיעות ליד כל מיני גיבורים. הסגנון עכשווי, האנגלית תקנית (זה נדיר בימינו) וקלה. ההרגשה היא משהו של כאן ועכשיו, משהו שמחר יכול לקרות לך, לא משהו שנולדים לתוכו כמו ב"הארי פוטר".

לסיום אני רק אדגיש איזה פרט קטן, בעוד ש"הארי פוטר" ו"פרסי ג'קסון" מומלצים בחום, חוסר קריאה של "שר הטבעות" ו"אמבר" הוא פשע. חוסר קריאה, מבחינתי, מוגדר בתור לא לנסות לקרוא. אם פתחת את הספר ובעמוד הראשון התייאשת, ניסית. אני אתווכח על טיב הנסיון, על הצדק בייאוש ועל כמה דברים נוספים, אבל לא על האם פשעת.
הסיבה שזה פשע היא כי שתי הסאגות הללו, של ענקים בימי חייהם, הכתיבו את הסגנון לכמויות של סופרים ויוצרים. כל ספר שיוצא בסגנון הפנטזיה יושווה לאחד מהם במוקדם או במאוחר.

נ.ב. לא את כל הספרים קראתי בעברית, יכול להיות (בטוח לגבי שר הטבעות) שחלקם נדפק בתרגום.