יום שלישי, 18 בינואר 2011

יום מחלה של אלה

יום שלם לשמור על אלה.
בגיל קצת יותר מבוגר יהיה אפשר להיעזר בה לעבודה, כרגע הדבר היחיד שהיא עושה זה להפריע לריכוז. מי יכול לעמוד מול ציוצים שעולים מהלול?
כאן המקום להגיד שלנהל איתה שיחה עכשיו זה זהה למה שבעלה יעשה בעוד כ-30 שנה, וכל בעל אחר עושה היום. מדברים אליה, היא עונה לא בהכרח בהקשר, מקשיבים לה, ומבצעים מה שהיא אמרה. "לא בהכרח בהקשר" זו דרך יפה להגיד לבעל שלא מקשיבים למילה שהוא אמר.
התוצאות של היום הן שיש קצת כביסה, לא בטוח מה יש שם... קצת מדיח אותו כנ"ל, וכמובן חיתולים. תוספת אחת, מתברר שיש דברים יותר מסריחים מדג מת. עוד מתבר שהיצרן גר אצלנו בבית והוא בכלל יצרנית.

בבוקר בארוחה הראשונה היא הייתה רעבה. כשרעבים, אוכלים, לא מנסים דברים. חוץ מזה היא עדיין ישנה, וחזרה לישון מייד אחרי האוכל.
כעבור כשעה, צווחות. החיתול שורף. החלפתי, וגיליתי שהקדמתי במעט את הזמן האידיאלי. תוך כדי החלפה הגיע משלוח נוסף, כעבור עוד שעה ראיתי שהגיע משלוח אחרי המשלוח הזה.

בצהריים היא כבר הייתה מספיק ערה כדי להעיף את הבקבוק של האוכל מידי בזמן שהיא אוכלת. בשביל להוסיף רעש למהומה, היא בכתה שהיא רעבה.בקבוק בתוך הפה סגר את התלונות והיה אפשר להמשיך.

בערב, אחרי הביקור אצל הרופאה, נשלחתי להביא עוד משחה לחיתול. בבית המרקחת מצאתי את עצמי עומד, בסנדלים וחולצה קצרה, מאחורי חולה שפעת, ילדה שלפי השיעול עם דלקת ריאות. מאחורי הגיעה מחלקת דליפות אף בעם.
או כמו שאמרתי לשירלי: "הרגשתי כמו אידיוט כשביקשתי משחה לאדום של החיתול בין כל חולי השפעת"

בלילה, אחרי שיחה קצרה עם המובייל היא נרדמה. ההורים שלה נרדמו בלי קינוח בגלל הכנסת סטריליזטור למיקרו לפני העוגה. לפחות אפשר להגיד שעשינו דיאטה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה