לא נולדתי בגיל 23+ (כן אלה, גם אבא היה פעם ילד) אבל... את גיל 11 אי-אפשר להגדיר כחגיגה, בגיל כזה ההורים, מורים, שרת בית הספר וכל מי שאין לו חיים באותה עת קובע לך מה יהיה. התוצאה היא שיש מסיבה, אבל להגיד שאני זוכר ממנה משהו זו תהיה הגזמה פראית.
גיל 22 היה בשנת 2000. כמו כל איש מחשבים באותה תקופה, גם אני התעסקתי בתינוקות שנולדו בני 100 ושאר תקלות מצחיקות. כמובן שגם לא הייתי נשוי, אז לא היה לחץ להגיע לבית (או לצאת ממנו...) בשום זמן נתון. התוצאה הייתה מסיבה עם חברים, שנערכה משעות הערב המאוחרות עד שעת השינה, למזלי באותה תקופה זה היה קרוב ל-4:00 בבוקר. היום אני כמעט קם בשעה הזו, למרות שמדי פעם אנחנו לא שמים לב וחוזרים לסורנו.
זה מוזר לחגוג יומולדת ראשון בתור "אבא", ובכדי להעלות את רמת הפרפורים בבטן והמוזרות הכוללת, זה גם בדיוק חצי שנה להפיכתי ל"אבא".
שנה שעברה חגגנו מעט אחרי הידיעה שזה הכיוון. בתחילת החודש קיבלנו אישור רשמי להיריון, אבל לא היה ברור מה הולך להיות. התוצאה הייתה חגיגה רגועה, להשתכר זה לא כיף ונורא יקר לקנות בקבוק שלא מקיעים מהריח. בנוסף לכך שירלי שמרה על האיסור לשתות בזמן היריון.
השנה יהיה משהו אחר. זה לא שאני מארגן, או שיש לי מושג קלוש מה התכנון, רק העובדה שיש יצור קטנטן שעושה "גו" ו"בו" מדי פעם, דורש החלפת חיתולים (תוך שימוש בנשק לא קונבנציונלי) ומפריעה לכל מה שמוגדר בתור שיחה בין מבוגרים. עובדה קטנה זו (6-7 קילו לפי הערכה) תשנה את כללי המשחק.
לפחות מה המתנה העיקרית אני יודע. זה מזגן! 2 ליתר דיוק, אותם מתקינים ביומולדת שלי. זה אירוני למדי שהלחץ להתקין אותם מגיע דווקא משירלי, שעם בוא הקיץ תתעסק באיתור חרמונית ע"מ לשבת בסלון. עם אלה לא תהיה בעיה. היא כנראה הבינה איפה היא חיה. להלביש אותה ביותר משכבה אחת זה סיוט, המקסימום אליו מישהו הגיע הוא מעיל ו-2 שכבות. הבכי עדיין מרתיע את האנשים מלחזור על כך.
מעבר למזגן התוכניות לא ברורות. אולי יהיה יותר מדוייק להגדיר בתור לא ברורות לי, כי הפעם האחריות לא שלי ולכן אני יכול לנוח (עד כדי עבודה...) ולבזבז את הזמן בלעשות דברים חשובים.
כמו כל שנה גם השנה זה זמן טוב לחשבון נפש. בהתאם לטיב הדבר, גם השנה אני לא אעשה אותו, ללמוד משהו חדש (ולטעות בדרכים חדשות) נשמע לי יותר מאתגר מאשר חפירה באירועים חסרי חשיבות. אירועים שאינם חסרי חשיבות (הריב היומי על מדיח/כביסה/מה להכין לארוחת ערב) כבר נבדקו ונטחנו עד דק.
ההחלטות על מה לעשות בגיל 33 לא שונות בהרבה מגיל 32 או 31, ההבדלים הם בדרך. פעם בילוי היה ארוחה זוגית, נופש זוגי וכו'. היום זה גם ארוחה משפחתית, נופש משפחתי וכו'. גם רעשי הרקע בבית השתנו מעט, המוזיקה הפכה להיות שירי ילדים ופטפוט של ילדה עם צעצועים.
למרות כל האזהרות, זמן ההתארגנות ליציאה מהבית לא התארך, עכשיו יש לי המתנה של 10 דקות ליד הדלת במקום 30. זה לא היה אמור לשנות הרבה, בתיאוריה לא יוצאים, ברם, המציאות לא מכירה את התיאוריה. בצורה יותר מפורטת, שבוע שאנחנו 4 ימים בבית (ולא מארחים) הוא נדיר. על 5 ימים אין מה לדבר, יש סבים...
אז זהו, 33 אני יוצא לדרך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה