אני כותב בזמן אמת תוך ידיעה שהפרסום יהיה בעתיד (בעוד כמה חודשים). ראו הוזהרתם, חלק מהדברים עלולים להיות לא רלוונטיים להחריד.
ביום שישי האחרון הייתי אמור לקנות מכשיר אינהלציה לאלה. ביום שני, כשהיא באמת צפצפה, לא היה זמן, ביום שלישי זה כבר היה מיותר. כרגיל מגיעים ליום נוח ואז השמיים דאגו שלא יהיה נוח, גשם נוראי, ובסוף הבית-מרקחת כבר היה סגור. הקנייה נדחתה ליום ראשון.
יום ראשון הגיע, אבל לשירלי משהו לא הגיע. הכוונה ב"לא הגיע" זה איחור של כ-10 ימים, מחייב בדיקה רצינית. בטלפון תזכורת (בראשון, בשני, בשלישי ואחרי הקנייה) שירלי דאגה לוודא שאני מביא ערכה לבדיקת היריון.
חזרתי מאוחר לבית בשביל למצוא אשה ישנה, תינוקת ישנה וכלבה שרוצה לשחק (היא התעוררה משינה). אחרי ארוחת ערב ולפני האמבטיה והאוכל של אלה, נערכה הבדיקה. התוצאות היו חד-משמעיות, לשנינו אין סבלנות. הפסים אפילו לא סיימו להתמלא לפני שהגענו למסקנה שזה חיובי, וצריך לעשות אמבטיה לאלה.
אני מניח שאלה קלטה משהו, אולי זה יותר אני רוצה להאמין. זה לא משנה, נכון להיום הידע הביוכימי שלנו על המוח לוקה בחסר, הידע הגסטרו-כימי אומר שמוח עגל ברוטב פיקנטי הוא דבר טעים.
חזרתי מאוחר לבית בשביל למצוא אשה ישנה, תינוקת ישנה וכלבה שרוצה לשחק (היא התעוררה משינה). אחרי ארוחת ערב ולפני האמבטיה והאוכל של אלה, נערכה הבדיקה. התוצאות היו חד-משמעיות, לשנינו אין סבלנות. הפסים אפילו לא סיימו להתמלא לפני שהגענו למסקנה שזה חיובי, וצריך לעשות אמבטיה לאלה.
אני מניח שאלה קלטה משהו, אולי זה יותר אני רוצה להאמין. זה לא משנה, נכון להיום הידע הביוכימי שלנו על המוח לוקה בחסר, הידע הגסטרו-כימי אומר שמוח עגל ברוטב פיקנטי הוא דבר טעים.
השלב הבא הוא האולטראסאונד אצל הרופא למעקב היריון. הבדיקה הראתה שיש שק היריון ושני הורים שמיהרו יותר מדי, כי לא ניתן לראות כלום חוץ ממעט שק. בדרך שירלי קיבלה בדיקות דם (היא אוהבת להזדהות עם המסננת) לוודא שהכל תקין, זה כמובן גורם לכך שהעצבים שלה לא יהיו תקינים, מצד שני בהיריון זה תקין.
אחרי הבדיקה הראשונה התברר שצריך גם את השנייה. קבענו שוב תור לחירור, הפעם של היד שנייה ("חור מול חור נסדר לפי התור" - גלגולו של מעיל מאת מרים ילן שטקליס) וביצענו.
התשובה הגיעה שעתיים אחרי שאלה הגיעה ל-39.8, שירלי בהסבר ממוצע הודיעה לאמא שלי שיש לה 2 בשורות, אחת טובה ואחת לא. בדרך גם היא קיבלה אזהרה מהרופא לגבי וירוס שיכול לעשות בעיות. אנחנו עדיין לא יודעים מה יש לאלה ולכן כדאי להיזהר... בקיצור בלגן לא נורמלי לפתיחת ההיריון של צ'ומפי (ההוא משלוש ארבע חמש וחצי).
התשובה הגיעה שעתיים אחרי שאלה הגיעה ל-39.8, שירלי בהסבר ממוצע הודיעה לאמא שלי שיש לה 2 בשורות, אחת טובה ואחת לא. בדרך גם היא קיבלה אזהרה מהרופא לגבי וירוס שיכול לעשות בעיות. אנחנו עדיין לא יודעים מה יש לאלה ולכן כדאי להיזהר... בקיצור בלגן לא נורמלי לפתיחת ההיריון של צ'ומפי (ההוא משלוש ארבע חמש וחצי).
ביום שישי אלה כבר על הגבול התקין, אמה בהיריון ממש. זה התחיל בבחילות, שהיו ולא היו ופתאום כן ולמעלה ולמטה, במזל זה לא היה בכלב. השלב השני היה עייפות, צפוי כשלא ישנים ועובדים ודואגים.
בשלב השלישי התחיל הדיבור על האוכל, מרק עם אטריות. אבל שיהיה אטריות עם מרק ומצד שני שזה עדיין יהיה מרק עם אטריות. 5 דקות של הסבר מבולבל לחלוטין שהסתיים כשהיה צריך לצאת מהבית.
היציאה נדחתה בגלל מעבר בשירותים - היריון אמרנו???
אחרי ארוחת ערב, עד כדי הגדרות של קיבוץ, הגיעו הבחילות. בהיריון הקודם נכשלתי בהוכחת קיום ההיריון ע"י הקאות. בהיריון הזה נראה שיש לי סיכוי להצליח, לפחות לפי הבחילות כרגע. בכל מקרה הבחילה נמשכה עד לדיונים על מה בן-דוד שלי יעשה בצבא. מעניין לציין שהדיון נעשה בפורום של כל המשפחה, בלעדיו. בסוף יחתימו אותו קבע עם החתימה של סבתא...
אחרי שהבחילה נגמרה היה אפשר לנצל את הערב לביקור חברים, את הלילה לשינה ואת בוקר שבת לגעגועים לדבר קטן שרובץ בלול ומשמיע קולות.
בשלב השלישי התחיל הדיבור על האוכל, מרק עם אטריות. אבל שיהיה אטריות עם מרק ומצד שני שזה עדיין יהיה מרק עם אטריות. 5 דקות של הסבר מבולבל לחלוטין שהסתיים כשהיה צריך לצאת מהבית.
היציאה נדחתה בגלל מעבר בשירותים - היריון אמרנו???
אחרי ארוחת ערב, עד כדי הגדרות של קיבוץ, הגיעו הבחילות. בהיריון הקודם נכשלתי בהוכחת קיום ההיריון ע"י הקאות. בהיריון הזה נראה שיש לי סיכוי להצליח, לפחות לפי הבחילות כרגע. בכל מקרה הבחילה נמשכה עד לדיונים על מה בן-דוד שלי יעשה בצבא. מעניין לציין שהדיון נעשה בפורום של כל המשפחה, בלעדיו. בסוף יחתימו אותו קבע עם החתימה של סבתא...
אחרי שהבחילה נגמרה היה אפשר לנצל את הערב לביקור חברים, את הלילה לשינה ואת בוקר שבת לגעגועים לדבר קטן שרובץ בלול ומשמיע קולות.
במשך השבוע לא היה הרבה, תוצר לוואי של שינה בשעה 22:30. ביום חמישי שירלי בילתה את הזמן לפני האוכל בבחילה. המסעדה הייתה ברמה נמוכה (לטעמי). צ'ומפי הסביר לשירלי בצורה שאינה משתמעת לשני פנים את דעתו על האוכל, היא לא הייתה טובה. צ'ומפי עוזר לאבא לפני גיל 0, זה טוב.
בשבוע הקרוב לא צפויות התפתחויות מרשימות. אם נתעלם מהקדמת שעת השינה של שירלי, כיום זה כבר 20:00. רשמית היא לא נרדמת, זה רק שהנשימה הסדירה והנחירות לא משאירים ספק.
נכון להיום הדרך היחידה לגרום לה לעשות משהו זה אלה. כל דבר שלא מעורב בו תינוקת (צורחת, מקשקשת, צוחקת או כל דבר אחר שאומר ערה) ניתן לדחייה לאחרי השינה. אחרי השינה, שקול לאחרי הלידה...
בשבוע הקרוב לא צפויות התפתחויות מרשימות. אם נתעלם מהקדמת שעת השינה של שירלי, כיום זה כבר 20:00. רשמית היא לא נרדמת, זה רק שהנשימה הסדירה והנחירות לא משאירים ספק.
נכון להיום הדרך היחידה לגרום לה לעשות משהו זה אלה. כל דבר שלא מעורב בו תינוקת (צורחת, מקשקשת, צוחקת או כל דבר אחר שאומר ערה) ניתן לדחייה לאחרי השינה. אחרי השינה, שקול לאחרי הלידה...
עוד 24 ימים לשקיפות הערפית, הזמן בו מפרסמים את קיום ההיריון. יש כל מיני תיאוריות לגבי מתי להגיד, איך ולמי. אנחנו בחרנו בבדיקה הזו כי היא מבטיחה מספיק. בינתיים אלה צומחת, מבחינת כמות הוירוסים לפחות, אמא של אלה מתמוטטת בשעה 19:00 (היא לא ישנה על הספה, הנחירות הן תעתועי דמיון). הייתי מכוון את השעון לפי ההתמוטטות היומית, אבל הוא כנראה לא ישרוד עד שאלה תהיה בת שנה. רק הבוקר היא ניסתה למשוך אותו בעזרת טלקינזיס.
מהבדיקות של יום חמישי(?) עוד לא שמענו, מצד שני גם מבדיקת הוירוס של אלה וגם מיצורים מהחלל החיצון, חיזרים מהסוג שלא נמצא בכנסת, גם עוד לא שמענו.
עוד קצת פחות משבועיים לבדיקה הגורלית, המתח גואה, אלה משתוללת, רומי לאט לאט מבינה שהולכת להיות לה חברה למשחקים והבטן כנראה מתחילה לצאת. הכנראה מודגש, זה לא ממש בטוח. הודעה כזו שמתקבלת ממישהו שיודע שזה אמור לקרות, קצת שונה ממישהו שבכלל לא יודע. בכל זאת, צריך להתגמש, הנסיבות השתנו.
לרשימת התופעות של ההיריון השני נכנס עוד סעיף, התוצר של ההיריון הראשון. או בשפה יותר פשוטה, יש תינוקת בבית. התינוקת לא ממש מבינה שאמא מסוגלת להירדם בעמידה כשהשעון מצלצל 21:00, וזה אחרי ה"לא ישנתי" ב-19:00. התינוקת גם לא מבינה שביום שבת בשעה 7:00 הציוץ ששומעים מהחלון הוא הנחירה של הציפור מהעץ ממול, ומה שזה לא יהיה, אבא רוצה לישון. מעניין לציין שזה לא מפריע לאמא, היא נרדמת מוקדם ממילא.
חוץ מתופעת "התוצר", יש את התופעות הרגילות, בחילות, הקאות (זה אמנם תוצר לוואי של חילופי-הווירוסים עם אלה) ועצבים. לגבי התופעה האחרונה, יש סייגים האם היא צריכה להיכלל בתופעות של היריון או נישואין. מנסיוני השני הוא הנכון, מהנסיון של שירלי, השכנים כבר חירשים.
לסיכום היומי, עוד קצת פחות משבועיים להכרזה, עוד הרבה מתח בדרך.
לרשימת התופעות של ההיריון השני נכנס עוד סעיף, התוצר של ההיריון הראשון. או בשפה יותר פשוטה, יש תינוקת בבית. התינוקת לא ממש מבינה שאמא מסוגלת להירדם בעמידה כשהשעון מצלצל 21:00, וזה אחרי ה"לא ישנתי" ב-19:00. התינוקת גם לא מבינה שביום שבת בשעה 7:00 הציוץ ששומעים מהחלון הוא הנחירה של הציפור מהעץ ממול, ומה שזה לא יהיה, אבא רוצה לישון. מעניין לציין שזה לא מפריע לאמא, היא נרדמת מוקדם ממילא.
חוץ מתופעת "התוצר", יש את התופעות הרגילות, בחילות, הקאות (זה אמנם תוצר לוואי של חילופי-הווירוסים עם אלה) ועצבים. לגבי התופעה האחרונה, יש סייגים האם היא צריכה להיכלל בתופעות של היריון או נישואין. מנסיוני השני הוא הנכון, מהנסיון של שירלי, השכנים כבר חירשים.
לסיכום היומי, עוד קצת פחות משבועיים להכרזה, עוד הרבה מתח בדרך.
ביקור ראשון בטיפת חלב לגבי ההיריון הנוכחי. כרגיל, אלה הייתה על הידיים שלי, שירלי דאגה להעמיס עלי גם את התיק שלה וכך הגענו. לאחות לקח זמן להבין שהגענו אליה, הכוונה היא לא בשביל להגיד שלום (זה להבדיל מהמזכירות ששם באמת עברנו רק להגיד שלום), אלא בשביל תור. אחרי כמה שניות היא הבינה ששירלי, שרשומה ב-18:00, היא אותה שירלי שהגיעה למעקב לפני שנה. אחרי שהפכו אותה למסננת, לפחות מכירים אותה. אלה, התוצר מהמעקב הקודם, הייתה יותר עסוקה בלאכול בזמן הבדיקות. אחרי שלב האוכל מגיע שלב המשחקים. עם הכובע (הדבר שמגיע לפה), השעון של אבא (הדבר שמגיע לפה), החיתול (גם מגיע לפה) וכל דבר נוסף, בתנאי שיגיע לפה.
את הביקור סיכמנו בלאכול חתול (שווארמיאו למקפידים) מהחתוליה שנמצאת ליד.
הדבר החשוב שיצא מהביקור הזה הוא ספר. קיבלנו ספר על היריון ולידה. אני לא מבין למה הספרים הללו מיועדים לנשים. אשה, בהיריון, מרגישה מצויין מה קורה לה. מי שמשתגע, זה בעלה. לך תפענח מה אומר "יש לי בההההה...", או "איייייייי", או בימים טובים הנחירות שעולות מתוך הספה.
בנוסף לכך, אשה שעלתה 100 גרם תדאג להזכיר לך את זה כל ארוחה בשבוע הקרוב. היא גם תוודא שאתה שומר שאין שום דבר בעל ערך קלורי במקרר. זה שאתה הופך לצמחוני בדרך הרעב, מצויין - תרזה.
מה שבטוח, את רוב הספרים מסוג זה כתבו רופאים מכובדים שאף פעם לא היו בהריון. זה לא מוריד מערכם, כספר בדיחות, אבל זה מאוד משעשע כשמנסים למצוא התאמה בין התופעות לספר. זה אפילו יותר משעשע כשאתה מסתכל מהצד ורואה את האשה נאבקת להוכיח שהתופעות תואמות את השבוע ולא שבוע אחר, ליתר ביטחון מול כמה ספרים שסותרים אחד את השני.
את הביקור סיכמנו בלאכול חתול (שווארמיאו למקפידים) מהחתוליה שנמצאת ליד.
הדבר החשוב שיצא מהביקור הזה הוא ספר. קיבלנו ספר על היריון ולידה. אני לא מבין למה הספרים הללו מיועדים לנשים. אשה, בהיריון, מרגישה מצויין מה קורה לה. מי שמשתגע, זה בעלה. לך תפענח מה אומר "יש לי בההההה...", או "איייייייי", או בימים טובים הנחירות שעולות מתוך הספה.
בנוסף לכך, אשה שעלתה 100 גרם תדאג להזכיר לך את זה כל ארוחה בשבוע הקרוב. היא גם תוודא שאתה שומר שאין שום דבר בעל ערך קלורי במקרר. זה שאתה הופך לצמחוני בדרך הרעב, מצויין - תרזה.
מה שבטוח, את רוב הספרים מסוג זה כתבו רופאים מכובדים שאף פעם לא היו בהריון. זה לא מוריד מערכם, כספר בדיחות, אבל זה מאוד משעשע כשמנסים למצוא התאמה בין התופעות לספר. זה אפילו יותר משעשע כשאתה מסתכל מהצד ורואה את האשה נאבקת להוכיח שהתופעות תואמות את השבוע ולא שבוע אחר, ליתר ביטחון מול כמה ספרים שסותרים אחד את השני.
עברו עוד כמה ימים, בחילות כמו ששירלי קוראת לזה כרגע. היא טוענת שבאמצע סולו שלה תקפה אותה אחת. הייתי מברר האם זה נכון, אבל רוב האנשים שאני מכיר הם סלחנים מדי. זו לא בעיה שהם סלחנים, רק ששירלי תזהה "זיופים" שאני מזהה רק בעזרת הצגה גרפית של הקול.
בקיצור, תקרית אחת מההיריון היא תזכור, את השאר לא. ההורמון גורם לשכוח רק דברים שהבעל היה רוצה שהיא תזכור.
בקיצור, תקרית אחת מההיריון היא תזכור, את השאר לא. ההורמון גורם לשכוח רק דברים שהבעל היה רוצה שהיא תזכור.
5 ימים לפני הבדיקה, את פורים עברנו ללא תחפושת, שירלי לא הצליחה להיכנס אל השמלה, אני פשוט לא מצאתי. לא ממש הפריע, גם ככה זו הייתה שנה גרועה לפורים - ארגון לוקה בחסר.
את הבוקר פתחנו בבלגן הרגיל, אוכל לאלה, ירקות מבושלים וסימילאק. בהמשך השלב החשוב מבחינתה, התפראות חופשית בלול, במזרון ואצל הסבים על השטיח.
לנו באותו זמן היה דיון חשוב סביב ה"מתי". האם לחכות ליום חמישי לבדיקה, ולהמר שהמכנסיים לא ילחצו יותר מדי. או שכדאי כבר להגיד, ויהיה מה שיהיה. בסיכום הוחלט לא לעשות כלום. מה שאומר דיון חוזר מחר ב-8 לפנות בוקר, ב-9 לפנות בוקר, ב-10 לפנות בוקר ב-11 לפנות בוקר וב-13 בבוקר. הסיבה לזה שב-12 אין דיון היא אוכל. זה קשה לנהל דיון טלפוני תוך אכילה, לרוב זה נשמע כמו "חררררפפ חררררפפ קלפפפפ ברררפ". במקרים שזה לא, האוכל שלי התקרר, אני כבר למדתי שהאוכל יותר חשוב...
את הבוקר פתחנו בבלגן הרגיל, אוכל לאלה, ירקות מבושלים וסימילאק. בהמשך השלב החשוב מבחינתה, התפראות חופשית בלול, במזרון ואצל הסבים על השטיח.
לנו באותו זמן היה דיון חשוב סביב ה"מתי". האם לחכות ליום חמישי לבדיקה, ולהמר שהמכנסיים לא ילחצו יותר מדי. או שכדאי כבר להגיד, ויהיה מה שיהיה. בסיכום הוחלט לא לעשות כלום. מה שאומר דיון חוזר מחר ב-8 לפנות בוקר, ב-9 לפנות בוקר, ב-10 לפנות בוקר ב-11 לפנות בוקר וב-13 בבוקר. הסיבה לזה שב-12 אין דיון היא אוכל. זה קשה לנהל דיון טלפוני תוך אכילה, לרוב זה נשמע כמו "חררררפפ חררררפפ קלפפפפ ברררפ". במקרים שזה לא, האוכל שלי התקרר, אני כבר למדתי שהאוכל יותר חשוב...
היום תהיה הבדיקה. שירלי, עם בטן קטנה, הבינה שהיא לא תצליח להסתיר הרבה זמן. למען האמת, היא כבר הספיקה להגיד לכמה אנשים. לא הייתה לה ברירה, זה או להגיד או לנסות להילחם בבחילות/סחרחורות ואנשים מודאגים.
יכול להיות שגם העובדה שהיא כבר לא ממש מסתדרת עם לסחוב את אלה, תרם לגילוי. זה לא רק המשקל, כנראה שהיא עברה את ה-8 - החיתולים לא מתאימים, זה גם ההשתוללות. תינוקת, להבדיל משק תפוחי אדמה, משתוללת ומנסה "לעצב מחדש" כל דבר שלא ברח מספיק מהר. הכלבלב הבין זאת, והפנים. שירלי הבינה, אבל לא הפנימה. התוצאה היא ששירלי צריכה לריב על זכותה ללבוש משקפיים, או להשאיר שיער (שהיא הצמיחה בעצמה) על הראש.
אלה מצדה, למדה לשים מוצץ בפה (הפוך ממה שהוא תוכנן) ולגרום לאמא להתאמץ עד לדרגה שהיא לא תוכל לקום. לחץ דם נמוך, חוסר סוכר וסתם פולניות מחלישים את האמא (לעתיד...) בצורה מדהימה. אפשר לקרוא לזה הספה הנוחרת. שעה 19:00 מסומנת בנחיתת הראש, בשעה 21:00 אפשר לקבוע איתה טיול למאדים, היא תסכים, גם לקטע שלא חוזרים. עד לשעה 5:30 כשהיא תתעורר, ואז כל הסיכומים "נשכחים".
בבדיקה עצמה התברר שצ'ומפי לומד מאלה. הוא התפרע בפנים, היא הסתכלה במוניטור, נהנתה והמשיכה להשתולל. תוך כד היא החלה להפיץ את משנתה - לחיתול. עד סוף הבדיקה לחיתול כבר היה ניחוח מובהק של "דורש החלפה".
יכול להיות שגם העובדה שהיא כבר לא ממש מסתדרת עם לסחוב את אלה, תרם לגילוי. זה לא רק המשקל, כנראה שהיא עברה את ה-8 - החיתולים לא מתאימים, זה גם ההשתוללות. תינוקת, להבדיל משק תפוחי אדמה, משתוללת ומנסה "לעצב מחדש" כל דבר שלא ברח מספיק מהר. הכלבלב הבין זאת, והפנים. שירלי הבינה, אבל לא הפנימה. התוצאה היא ששירלי צריכה לריב על זכותה ללבוש משקפיים, או להשאיר שיער (שהיא הצמיחה בעצמה) על הראש.
אלה מצדה, למדה לשים מוצץ בפה (הפוך ממה שהוא תוכנן) ולגרום לאמא להתאמץ עד לדרגה שהיא לא תוכל לקום. לחץ דם נמוך, חוסר סוכר וסתם פולניות מחלישים את האמא (לעתיד...) בצורה מדהימה. אפשר לקרוא לזה הספה הנוחרת. שעה 19:00 מסומנת בנחיתת הראש, בשעה 21:00 אפשר לקבוע איתה טיול למאדים, היא תסכים, גם לקטע שלא חוזרים. עד לשעה 5:30 כשהיא תתעורר, ואז כל הסיכומים "נשכחים".
בבדיקה עצמה התברר שצ'ומפי לומד מאלה. הוא התפרע בפנים, היא הסתכלה במוניטור, נהנתה והמשיכה להשתולל. תוך כד היא החלה להפיץ את משנתה - לחיתול. עד סוף הבדיקה לחיתול כבר היה ניחוח מובהק של "דורש החלפה".
בזה נסגרה תקופת ההמתנה,
קבלו את מי שייקרא צ'ומפי בחודשים הקרובים.
נ.ב. תאריך משוער הוא 13/10 קצת אחרי היומולדת של שירלי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה