חזרתי הביתה היום ומצאתי ילדה ישנה בלול. הכלבלב שקיבל את פניי בשמחה לא הפריע לה, היא המשיכה לישון. רק אחרי סיבוב קניות, בזמן בו אני עסוק בלהכניס למקרר פריטי מזון שונים, מסוג ארוחת ערב ואחרים, היא התעוררה.
הכוונה בהתעוררה היא פשוטה, משחקים בלול.
בשלב זה מצאתי שהחיתולים שתלויים בהיכון על הלול, אינם שם. אחד על הרצפה, תקלה, 3 בתוך בלול, קן לאלה.
רעשי הדפיקות שעלו מתוכו לא השאירו מקום לספק, אלה מנסה לבצע הרחבת לול בעזרת רעשנים שונים.
בין סבב דפיקות אחד למישנהו, נכנסים סבבי "בבבבבבב" אותם היא למדה להגיד לא מזמן. גם הראש מתרומם מדי פעם מעל למגן הראש, מבט, חיוך, "דדדדדדה" וחזרה לעבודה הקשה.
פה ושם יש גם התהפכויות לגב, מזוהות בגלל התוצאות (הקטלניות) למגן הראש. רגל שרומסת אותו בעקבה, יד שמבצבצת מתחתיו ולפעמים ראש שמגיח מתחתיו ונותן צווחת שמחה. כאילו היא מודיעה לנו: "הנה, זה מה ששווה חתיכת סוג זו. עליי, היא לא תגן."
בזמן כלשהו, זמן אותו ההורים מרגישים, היה צריך לבצע הפסקת אוכל. הפסקה קצרה, מילוי מצברים בלבד, וחזרה להשתוללות.
העברתי אותה למזרון. מה יכול להיות יותר טוב? זה גם מה שאלה שאלה, ומייד התפנתה לזחילה לאחור. לאחר החזרתה למזרון, היא פינתה את עצמה לצעצוע, אבל הוא לא מעניין כמו הארון של הטלוויזיה, הטרמפולינה יותר מעניינת משניהם, אבל החוט זה שוס. את הספר הצלתי מעור השיניים (כי אין שיניים עדיין) של אלה.
לבסוף, מעט לפני שהיינו צריכים לזוז אלה מצאה את הנעליים שלי. בזחילה לא יציבה ומאוד החלטית היא הגיעה אליהן וניסתה לטעום.
עכשיו צריך לזוז לקחת את אמא, הערב יסוכם, כמו תמיד, באמבטיה חמימה וארוחה. מה לעשות, היא עדיין אוכלת סימילאק.
מצב הלול תקין (לבינתיים) וליתר ביטחון, רומי עברה לרבוץ יותר קרוב, אבל זה "רק בשביל הכיף". מצב המזרון, מה זה משנה, היא במילא לא עליו, גם כשהיא אמורה להיות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה