‏הצגת רשומות עם תוויות אופניים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אופניים. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 22 בדצמבר 2019

אופניים

לפני שבוע הייתה תאונת דרכים קטלנית בא נהרגו שני רוכבי אופניים. אם להגיד את האמת, זה מפליא שיש כל כך מעט תאונות קטלניות עם אופניים.
מצב הרוכבים בישראל רע. יש שיגידו רע מאוד. התחום מלא באנשים מכל הסוגים שהמשותף ביניהם הוא שהם בעלי אופניים. חלקם נהגים בעצמם, מה שמועיל להם בהבנת מלכודת המוות בה הם רוכבים. חלקם אפילו לא מבינים זאת.
הכבישים בישראל הפכו מזמן לשדה קרב. נסיעה היא קרב על חייך והניצחון הינו רק עוד יום. משטרת ישראל היא הגורם העיקרי לתאונות, בחלק מהמקרים אפילו בצורה ישירה על ידי יצירת מפגע תעבורתי לצורך מתן דוח מיותר. שוטר תנועה לא מנסה לתת דוח על נהיגה מסוכנת, הוא לא יסכן את עצמו בהתקרבות לרכב שנראה כמו תאונה שעומדת להתרחש. שוטר יעצור את מי שקל, נהג שקצת נוסע מהר, נהג שמדבר בסלולרי בלי דיבורית תקנית. אותו שוטר יתעלם מהמשאית שנוסעת 150 קמש, זה פחד אלוהים לעצור מפלצת כזו.
מתי כן יעצרו נהג כזה? רק אחרי תאונה קטלנית. זה יכול להיות תאונה עצמית, עם עמוד שמוצב בצורה מתאימה, או בתעלה שנחפרה למטרה זו, או עץ שננטע בנקודה אסטרטגית. זה גם יכול להיות באיזה ברווז מטווחים, רוכב אופניים שלא מבין את גודל הסכנה, רכב אחר או סתם הולך רגל.
בעוד שלנהג ברכב אחר אמור להיות הידע איך להתחמק מהתאונה, גם לרוכב האופניים וגם להולך הרגל אין. בנוסף להוסיף לבעיית חוסר הידע, יש בעייה בסט הכלים המצומצם יחסית של שניהם. התוצאות מופיעות בחדשות כל כמה זמן, אבל לא מטופלות. תמיד ימצאו סיבה להאשים את הנהג. העובדה שרוכב אופניים עובר על החוק בכך שהוא מונע תעבורה תקינה היא הרבה מעבר להבנתו של שוטר ולא מעניינת שופטים.
בכדי להוסיף חטא על פשע, נכנסו גם סוגי "עיזים" חדשות לקרב. זה התחיל מהאופניים החשמליות, המשיך לקורקינטים חשמליים וסגווי. הדבר המשותף ביניהם הוא שניתן לעלות איתם על הכביש ללא כל רשיון והבנה בסיסית בחוקי התנועה. התוצאות מופיעות בחדשות ובבתי הקברות. אבל לא בבתי המשפט, לשם אי אפשר להביא את הגורמים - כי החוק לא התייחס אליהם.
הפתרון הוא משהו משולב. צריך לתת לכלי הרכב הלא ממונעים התייחסות מתאימה כשהם עולים על כביש. זה אומר נתיבים מותאמים ורשיון מתאים, כן גם רוכב אופניים שעולה על כביש חייב רשיון. זה דורש שמשטרת ישראל תתחיל לעבוד למען האזרחים ולא למען הדוחות. והכי חשוב שבתי המשפט ידאגו לצדק ולא לרדוף אחרי השעיר לעזאזל שהמשטרה מצאה.

מי יודע, אולי גם אני אוכל לרכב על אופניים על כביש ולא רק ביום כיפור.

יום רביעי, 12 באוקטובר 2016

יום כיפור - והשוודי שהציל אותי

הסופש הטבעוני השאיר אותי עם כאבי שרירים כמו שפעת ליום נוסף, אבל זה עבר. התובנות המעניינות היו שהרבה יותר חסר לי לחם, גבינות ומוצרי חלב מאשר הבשר והקפה. זה אמנם לא צום כיפור כהלכתו, אבל זה עונה יפה על סעיף התענית. פעם בעשור אפשר לעשות משהו לגבי יום כיפור.

לא מצמצנו ויום כיפור הגיע. בערבו דאגתי לדברים הרגילים, בשר על האש לארוחה המפסקת, שפק לארוחת הבוקר. במקביל שירלי דאגה לארוחת הלילה והצהריים. בסך הכל, לא יותר מדי אוכל.
בערב, מייד אחרי האוכל, הילדים כבר רצו לקחת את האופניים. ביקור קצר במחסן, וידוא שמעלית השבת תקועה בקומת הכניסה (זה לא יום כיפור אם המעלית מתפקדת בפיקוד שבת!) ויצאנו. אלה באופניים ללא גלגלי עזר, שביט עדיין עם ואני ברגל. זה החזיק מים ל10 מטר עם סופה גבית.
מתברר שלרדוף אחריהם ברגל לא יתאפשר. חזרה למחסן, איבוד שביט (הוא נסע להסתובב 100 מטר יותר רחוק מהמקום שביקשתי ממנו) ומציאתו, אופניים שלי, ניפוח אוויר ולדרך.
אחרי נסיעה חסרת מטרה של יותר מחצי שעה ברחבי קרית השרון הילדים החליטו שהם רוצים לשחק בגינה. זה מאוד הגיוני, כל החברים שלהם גם בגינה, וייתרון נוסף הוא שכל השכנים מתקבצים שם לשיחה. מדי פעם נאלצנו לשלוח ילד שורר חזרה לחבריו, זה לא הפריע לנו לעמוד ולדבר שם כמעט שעתיים.
בסוף חזרנו הביתה, ארוחת לילה, מקלחות ושינה. לאלה הסדר היה טיפה שונה, היא הספיקה להירדם לפני המקלחת, בזמן המקלחת ואחרי המקלחת, הכל בפחות משעה כולל אוכל.

בבוקרו של כיפור גילינו עוד תופעה מעניינת, אין VOD. זה היה די מטריד, אבל השפק כבר מוכן והילדים רעבים. הסכנה  בילדים רעבים היא שהם יאכלו גם מהצלחת שלי או של שירלי, במקרים הקיצוניים הם יטעמו את השולחן.
אלה כבר רצתה לצאת לרכיבה, בעוד ששביט התענג על הביס האחרון, והפעם זה באמת ובתמים התענג. הוא ישב ונתן ביסים קטנים, ממולל בפיו כל ביס בכדי לוודא שכל קולטני הטעם בלשונו משדרים בצורה תקינה. הוא כמעט שכח מהמים אותם הוא מביא דרך קבע לאוכל, ושופך תכופות. אפילו הרצון של אלה לטיול אופניים שכח לנוכח האכילה של שביט.
מייד בסיום האוכל אלה הייתה כבר על האופניים, שביט ויתר על הרעיון. רצף סרטים מצויירים מיוטיוב, מזגן והוא מסודר. כמובן שהוא עבר למשחק אחר כמעט מיד לאחר שיצאנו.
הספקנו לעשות רבע סיבוב ואז הייתי זקוק לשוודי. השרשרת נפלה מגלגל השיניים ונתקעה. להחזיר שרשרת למקום זו מלאכה יחסית פשוטה. אבל זה תוך הנחה שהיא לא תקועה במקום אחר. הפעם היא נתקעה יפה, בין גלגל השיניים למוטט, נאלצנו לחזור הביתה בשביל מפתח שוודי מסכן בו השתמשתי פחות מדקה.
לטיול של לפני צאת החג כבר לקחתי אותו עימי, זה כמו לקחת מטריה - זה גורם שלא יהיה גשם.

יום רביעי, 23 בספטמבר 2015

יום כיפור זה כיף

את הכותרת אמר חבר של אלה. מבחינת הילדים בגן של אלה זה נכון. אחרי ארוחת הערב כל הילדים יוצאים לקרקס השנתי, חלקם מבקרים בבית-הכנסת בדרך. צמים ולא צמים, כל הילדים בסוף מגיעים לגן שעשועים לצורך השתוללות פרועה.
בהתחלה הם עוד נזהרו מלרדת לכביש עם האופניים והעדיפו את המדרכה. כך הגענו לגן השעשועים הקרוב, שם אלה מצאה חברים מהגן ומיד הם עשו "מסיבת אופניים". נסיעה בסיבובים שונים בין כל מה שהיה בחוץ. ההבדל בין שנה שעברה, אז אלה רק נכנסה לגן, לשנה הזו היה ניכר. לפני שנה הם סתם השתוללו במתקנים, השנה הם אפילו לא טיפסו על מתקן אחד בשעה הראשונה - הפגישות עם החברים הספיקו.
רק כשנמאס להם מהמשחקים והסגירות של הגן הם היו מוכנים לחזור. אבל בשנייה בה הם היו אמורים להכניס את האופניים לבניין הם שינו כיוון לכביש. להבדיל מכמה הורים, אני לא איבדתי ילדים בשטף הדברים שהיו על הכביש. הכוונה בדברים היא לכל הילדים, הורים, כלבים, עגלות, שלל צעצועים עם גלגלים ואפילו כמה תינוקות שרק למדו ללכת.
יום כיפור הינו ההמשך הישיר של ראש השנה ותחילת הלימודים לילדים. בקיצור שנה חדשה, שנת לימודים חדשה ושם חדש לבלונדי: "הכלבה של שביט", את הילדים בגן של שביט לא מעניין שבלונדי עם רתמה, צמודה לשירלי ומנחה אותה. בלונדי היא הכלבה של שביט ובזה ההסברים הסתיימו. העובדה ששביט מסביר להם איך ללטף אותה גורמת להם לגשת אליה אפילו יותר מהרגיל. הרעיון האווילי של לא לקחת את בלונדי בערב יום כיפור לסיבוב ליד האופניים, לא יחזור על עצמו! עד כמה שזה ישמע מגוחך, היה לאלה ושביט יותר חופש פעולה מלרוב הילדים בגילם, אבל הם לא חשבו שצריך להיעלם או לוותר על קבלת האישור.
בבוקרו של יום כיפור גיליתי מספר דברים חדשים:
הראשון הוא למה עושים שפק (בייקון לדוברי האנגלית) לארוחת בוקר - כי זה מהיר! תוך פחות מחצי שעה הכנתי ארוחת בוקר ל4 רעבים.
השני הוא שלחזאים כנראה יש דיבור עם מזג האוויר. הם אמרו חמסין והיה חמסין.
השלישי הוא שילדים לא מתייחסים לחזאים בדיוק באותה מידה שהם לא מתייחסים למזג האוויר. החמסין לא הזיז להם, לפחות עד השלב בו הם היו מבושלים כהלכה. זה לקח להם שעתיים, כך שאני לא בטוח שזו הסיבה האמיתית.
בשעות החום ישנו טוב ע"מ שנוכל לנצל את הכבישים הריקים ממכוניות לסיבוב אחרון.
יום כיפור הסתיים בהליכה למיטה ללא מקלחת רק כי לא היינו מספיק זריזים. שביט נרדם לפני ששמנו לב שהוא לא התקלח. אלה לא התחמקה, בכל זאת היא קצת יותר גדולה.