ביקור במסעדה

הרגע חזרנו ממסעדה. זה לא משהו נדיר, לפחות מבחינתנו, ללכת לאכול ארוחת ערב במסעדה. הפעם זה היה יותר, הלכנו למסעדה יחסית יקרה עם חברים.
המיקום מבטיח, בכניסה לעפולה, מתחם של תחנת דלק שלפי כל הקריטריונים אמור להיות מצויין. המסעדה עצמה "טנדוקה" הינה סניף חדש של המסעדה מיקנעם המושבה. הכל נראה מושלם, על הנייר.
בפועל דרעק יהיה התיאור הטוב ביותר.
הגענו באמצע הגשם לתחנה שהייתה שוממה למדי. ליד המשאבות חנו 2 מכוניות, כנראה של המתדלקים. ומעבר לכך אפילו חתול לא הסתובב ליד הפחים. זה לא העלה יותר מדי חשדות עקב הגשם השוטף שירד דקה לפני שעצרנו והמשיך לטפטף במשך מספר דקות נוספות.
בפנים מצאנו שולחנות ערוכים למופת, מלצר מוכן ואפילו לא זבוב לרפואה. לקוחות כמובן שלא היו. כאמור גשם חזק וסניף חדש גרמו לזה שנורותהאזהרה הרגילות לא יהיו רלוונטיות.
התיישבנו, התפריט נראה מבטיח, עסקיותלאורך כל היום, מנות מעניינות ועוד. החלטנו על ההזמנות, שירלי עוד הספיקה להחליף את המנה שלה למנה אחרת לאחר ההזמנה, ואז התחילו העניינים להתדרדר.
זה התחיל במנות הפתיחה, הסלט הירוק היה מצויין. החציל לעומתו היה דבר מעניין עקב השארת הגרעינים שלו והוצאתו מהמלח מהר מדי, לפני שהמרירות הלכה. אבל כל זה היה כעין וכאפס לעומת המנות העיקריות והיין. הפירוט הוא כדלקמן:
דג הטונה הצרוב היה חי מבפנים ומעט שרוף מבחוץ, כנראה שמישהו חושב שדג הינו סטייק מדיום. אני מאחל לאותו מישהו מפגש עם כריש חי בתוך הים.
הסטייק הגיע עם טעמי לוואי שלא ברור מאיפה הם הגיעו. חשבנו שזה גריל פחם, התברר שזה גז וכל התיאוריה של איך משיגים רעל כזה ירדה לאסלה, כנראה ליד שלושת רבעי הסטייק שהגיעו חזרה לשף (שיצא לתדלק רכב שעבר בטעות במקום).
תבשיל הקדירה היה מבושל נכון, תקין, לפי הספר ובטעם של ספר. משום מה הפירה עם הרוטב היה הדבר שאכלנו.
מנת הסינטה הייתה עשויה כמו שצריך, הבשר היה עסיסי וחסר טעם לחלוטין (טעמתי) חובה לציין ששירלי דאגה לאכול אתהפירה שהיה ספוג ברוטב.
הבורי היה סביר, מעט מלוח, אבל להבדיל מרוב הדברים האחרים לא היו חשדות שהוא הולך לעשות שידור חוזר בעוד כמה שעות. האוז לעומת זאתהיה יבש ומגעיל, החמוציות שהיו בתוכו עזרו לאכול אותו, אבל אני מודה שאם לא הייתי רעב לא הייתי אוכל זבל כזה.
ליד המנות האלו הוגש יין שכנראה היה חזק מדי לטעמו של השף ולכן נמהל במים, מיץ או משהו לא רצוי אחר. בקיצור מגעיל לשתייה.
בשלב הזה אמרנו "טוב לפחות את הקינוחים לא מכינים במקום..." מכינים, לא. אבל לא ברור מה כן עושים. הטראפלס היו דומים לאבנים, הנסיון לנעוץ בהם את המזלג הביא אותנו למסקנה שמזלג צריך להיות עשוי מיהלום ולא ממתכת. הוופל הבלגי היה שרוף בחלקים מסויימים, זיכרון טראומטי לשירלי שרצתה לאכול ממנו דווקא היום.
עוגתהשוקולד החמה כנראה הייתה סבירה, אם כי במצבנו גם בשר חי היה נראה טוב. יעיד על כך הסטייק שהובא לנו ליד הקינוח "כי השף התעקש" במקום שלושת רבעי הסטייק שהוחזרו. בכל זמן אחר הייתי אומר שזה הגיוני, במצב הזה, סטייק ליד קינוחים, היה נראה כמו הבנה מדוקדקת של המונח סוראליזם.

בשורה התחתונה, אני לא חוזר ל"טנדוקה" שנמצאת בכניסה לעפולה גם עם ישלמו לי.
רצף הפאשלות היה מגוחך מדי. עד כדי כך שלא יכולנו למצוא מקרה דומה שקרה לנו ב-5 שנים האחרונות. אני רק אדגיש שזו לא הפעם הראשונה שיצאנו ממסעדה ואמרנו שהיא לא הייתה טובה. זו פשוט הפעם הראשונה שיצאנו ממסעדה עם הרגשה כל כך גרועה.
לפחות יש לנו חברים לחלוק איתם את התחושה.

בפעם הבאה אני אכתוב על חוויה טובה במסעדה. פשוט כי זה חייב לקרות מדי פעם...