הצלפות זנבה יישארו בזיכרוננו, יחד עם התמונות של שביט נשען עליה ושל אלה מנסה להעלות אותה במדרגות. קשה להגיד שלום לכלבלב - אבל חייבים.
היה קצת יותר קל להגיד שלום לעובדיה יוסף. שלום (וברוך שפטרנו - מה שכל הפוליטיקאים הוסיפו מתחת לשפם) למי שהוביל את הציבור לבערות יתר. שלום לאבי החטא שנקרא שס. מי שהנהיג ציבור שלם ודאג לכך שלרומי לא יהיה מקום, לא שם ולא בכותל.
זה מקברי להגיד, למרות שזה נכון, רומי נתנה לעצמה ללכת רק לאחר שווידאה שלא יהיה כוח פוליטי חזק שיעמוד נגד יורשיה. הכלבלב שנתן כל-כך הרבה בחייו, דואג שיהיה לו המשכיות.
כך, בבוקרו של יום שישי, בעוד אנחנו עושים סקירה מהירה בבית החדש, טלפון. אנחנו עסוקים במדידת החדר, תכנון הארון, מיקום המיטה ושאר עניינים חשובים, פתאום צלצול. שירלי, מתוקף היותה אשה היא יכולה לא להקשיב למספר שיחות במקביל, ענתה. זה היה קצר, קולע ולא קשור לארון אותו חשבנו להכניס. זה היה קשור לרומי.
הכלבלב שקיבל באהבה 2 ילדים קטנים לחייו, שעבר איתנו את כל הדירות עד עתה, שנתן מעצמו מעל ומעבר - כבר במצב סופני. עד כדי כך סופני שהשאלה ששאלו את שירלי הייתה ״האם להרדים אותה עכשיו או לחכות שעתיים עד שזה יקרה טבעי.״
להבדיל מרוב האנשים, לשירלי יש לב. היא אמרה ״כן״. לא מגיעה לרומי לסבול שעתיים סתם. עדיף היה להרדים אותה אתמול, שנייה לפני שהיא התחילה לסבול. אבל הנבואה ניתנה לשוטים, וגם הם לא מבינים אותה.
הכלבלב קיים מעכשיו רק בזיכרון.
שלום רומי, יחד עם הדמעות על חסרונך, תמיד נזכור אותך עם חיוך של גאווה. מי שהכיר אותך גם יבין למה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה