כמו בכל שנה, גם השנה נחגג יום השואה באושוויץ. לצערי זה נחגג, כי חוץ מרעש תופי המלחמה כבר לא שומעים כלום. אפילו זעקת הניצולים שנזרקו לשוליים כבר לא נשמעת, רק איזו העברונת בתקציב למען התקשורת.
אם מסתכלים בצורה מפוקחת, בלי כל ההתלהמויות שחביבות על אזרחי ישראל, כנראה שרק הגרמנים הפנימו את לקחי השואה. לגרמנים אין את הפריווילגיה להאשים מישהו אחר. האמת שיש להם את הצרפתים מהסכמי ורסאי, אבל הם לא התחבאו. כל שאר העמים מעדיפים להגיד ״זה הגרמנים״. במקום לבוא ולבדוק מאיפה זה צמח, זורקים את הבעיה על הגרמנים ובזה משקיטים את המצפון.
ראוי לציין שדווקא באמריקה, שמעורבותה בנעשה באירופה היא משהו מבלבל כמעה, נתנו את הדעת לאיך. ״הנחשול״ למי שמכיר. סיפור אמיתי על איך מורה הצליח להפוך תלמידים ל״נאצים טובים״. מקום נוסף בו הייתה נגיעה בכך, כנראה מאותה השראה, הוא הסדרה המיתולוגית ״מסע בין כוכבים״.
כאן, במדינה הנאורה, המבוססת על היהדות, מעדיפים את האפר על פני הניצולים. שולחים תלמידים לאושוויץ בשביל לראות ולהפנים, אבל לא נותנים להם ללכת לניצול שגר בקצה הרחוב ואין לו כסף לתרופות. חטאו הראשי של הניצול הינו חייו. ניצול חי יכול להגיד לפוליטיקאי המתחסד התורן שהוא אפס מאופס. זהו פשע נוראי, אותו המת כבר לא יוכל לבצע. לכן יותר חשוב להראות אפר בארץ נוכרייה מאדם חי בארץ ישראל.
הדבר שהכי כואב לי בכל זה הוא שיש לי ילדים. אני לא רוצה שהם יופחדו להישאר כאן, אני רוצה שהם יחליטו להישאר כאן כי כאן הכי טוב. נכון להיום, מערכת החינוך דואגת לבצע דמוניזציה של מדינות אחרות, אבל כבר מזמן היא לא עסוקה בחינוך לערכים.
עוד תודה קטנה לשי פירון, שר החינוך, שדואג לכך ששנה הבאה נצתרך להסביר לילדה קטנה שהיא לא צריכה לדאוג מכל זוועות המשטר הנאצי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה