מצה עם גבינת שמנת ונקניק

פסח הגיע ותופעותיו עמו. זה מתחיל בתכנון הקפדני של החופשים, היומן בטלפון מכיל סדר יום של 2 ילדים בנוסף לתזכורות הרגילות. מתברר שזו עבודה לא פשוטה לפענח מי יהיה איפה ומתי.
אחרי שסגרנו את הליכי התכנון עברנו לקניית הבגדים. את ההסבר לצורך סיפקה אלה בשמלה שמגיעה עד לבירכיים, במקור השמלה הייתה עד לסנדלים, אבל שנתיים (פחות מספר חודשים) עשו את ההבדל. בקיצור בגדים. למזלי לקחנו את אלה ושביט איתנו לקניית הבגדים. אלה דאגה לבחור לעצמה את הבגדים, אנחנו היינו רק עם סמכות לוטו (שירלי ניצלה זאת כדי שהשמלות יהיו שונות מספיק). אני העדפתי לנצל את העובדה ששביט באזור ולעשות "ויברח" לאיפהשהו. בסוף התיישבנו מול מזרקה, לראות מים זורמים עדיף על שהייה בחנות בגדים.
בערב היה ה"סדר", השנה כבר ידענו מה בתוכנית, שביט זינק מהכסא ישר כשסבא התקרב לבמה ולשם חידוש נתן מופע פרצופים ליד השירה. לגבי השירה אני חייב לציין משהו מיוחד, אני זוכר תמיד את אבא שלי שר ללא מילים, זו הפעם הראשונה ששמעתי אותו שר את כל מילות השיר. מתברר שניסים קורים, רק צריך שיקרה נס נוסף והוא גם יעשה היכרות עם המנגינה.
אלה, שעלתה לבמה יחד עם סבא, בצעה עליה נוספת לבמה עם שירלי. להבדיל מהמופע של שביט, היא העדיפה ללוות בריקוד את השירה של אמה. התוצאה הייתה טובה בהרבה מהצפוי.
לסיום הסדר, ארזנו את הבלגן והבאנו אותו הבייתה. אין כמו נסיונות מעניינים באוכל משולחן הסדר. למען הסר ספק, השנה הייתה טעות גסה וחלק נכבד מהאוכל היה טעים. שנה הבאה יתקנו את התקלה והאוכל יחזור להיות דברים חמימים שנאספו מרצפת הרפת הצמודה לחדר האוכל.
עתה הגיעה זמנה של הכותרת של הבלוג.
חזרנו, שביט, שירלי ואנוכי, בסיום החג הראשון לביתינו עייפים אך רצוצים. אולם לפני השינה התברר שאנחנו רוצים לאכול משהו קל. הלחם שהיה בבית תפס עובש שוב, מתברר שלחם לא מחזיק מעמד שבועיים. הלחמניות נגמרו, היו 2 בהתחלה כך שהעובש לא הספיק להגיע. ולא היה לי כוח לקפוץ להביא לחם.
"אם אין לחם, תאכלו מצות." המשפט הידוע של מארי אנטואנט. גם את המשפט המקורי היא לא אמרה בשום שלב, אבל אל תבלבלו את הצרפתים עם העובדות, הרפובליקה תתפרק.
המצה, עד כדי שברים גדולים, יצאה מן השקית. גבינת השמנת מן המקרר והנקניק בעקבותיה, סכין למריחה והופ יש לנו מצה עם גבינה ונקניק. כשר לפסח, אבל לא לשאר ימות השנה. למרות הספקנות, שביט אכל שני שברי-מצה. אני מגדיר זאת כשברי מצה רק כי לא נעים להגיד שאכלנו בפועל חתיכה מהקיר.