פורים עליך ועל כל דיכפין

השנה פורים הגיע לשיא חדש של שבועיים קרנבל. התחפושות, משלוחי המנות והמסיבות התחילו בבתי הספר כשבוע לפני החג. הגיוני, צריך להתכונן. החג פשוט נמשך שבוע, שזה קצת פחות הגיוני לחג של 3 ימים שמתוכם אחד הוא צום.
התחפושות היו בבתי הספר ביום שלפני החג, אחרי הצהריים הילדים המשיכו למסיבה אצל סבא וסבתא בקיבוץ. בערב החזרנו הביתה שני שקים ישנוניים בתחפושת, את המקלחות הם כבר עשו בחלום.
ביום לאחר מכן היה צהרון, או בלגן מאורגן עם תחפושות ורעש. ליתר ביטחון עוד הספקנו להגיע לקריאת מגילה, עם הדאגה לרעש על המן. שביט כבר היה כל-כך שפוך שהוא נרדם עלי, נרדם על האוכל במסעדה ובסיכום היום זיגזג למיטה ונרדם כמו בול עץ. הוא אפילו לא קלט שהספרים אותם הוא קורא לפני השינה לא נמצאים במקום.
יום אחד חופשי הם בילו עם שירלי בבית. מה ששימח את מוקה מאוד, היה לה משחקים ללא הפסקה. שירלי באיזשהו שלב נאלצה קצת למתן את רמת ההשתוללות, בכל זאת צריך לגור בבית הזה.
יום נוסף נוצל למטרות שיט עם תחפושות, רעיון הזוי כשלעצמו, והמימוש הוסיף להזיה. סיבוב במרינה תוך עשיית מקסימום רעש וטיול על הסיפון של 2 עכברי הים הקטנים. הם עוד הספיקו ללמד גם את הילדים הנוספים שהיו על היאכטה מספר שטויות לפני שנקשרנו לרציף.
עד לשעת החזרה כבר הספקנו לראות הרבה שטויות, ושביט הצליח להירדם שוב. למען האמת הוא גם קיבל סחרחורת מהגלים, אבל בגלל העייפות לא ברור כמה זה מחלת ים וכמה זה עייפות.
ביום האחרון כבר נמאס להם מהתחפושות. אפילו אלה לא שאלה האם אפשר, היא פשוט הודיעה שהיא לובשת בגדים וזהו. שבוע של פורים הגיע לקיצו. רק תהייה אחת נשארה ללא מענה, אחרי ששירלי סיפרה לשביט על השתתפות תזמורת המשטרה בעדלאידע של בית הספר. שביט שאל "מה התזמורת של המשטרה עושה? מנגנת לגנבים?"