אני אקדים ואומר שהמכתב הזה לא יישלח פיזית למי מטעם הבית ספר. הסיבה היא חוסר אמונה ביכולתם לטפל (להחביא אינו טיפול) בנושאים שיובאו להלן.
לכבוד יעלי או כל מי שמחשיב עצמו כקשור לבית הספר,
אלה "למדה" בבית הספר דבורה עומר מיומה הראשון בכיתה א. מהיום הראשון בבית הספר היא לוקחת כל יום לפני ההליכה כדור. בהתחלה זה היה ריטלין, אבל זה הוחלף בויואנס עקב תופעות הלוואי. בשנה הראשונה המורה דיווחה לנו שיש בעיות ברמה של אלה, הקריאה-כתיבה לא טובה. היא המליצה על דברים שניתן לעשות בבית על מנת לשפר. לצערנו המורה לא המשיכה עם הכיתה לכיתה ב. בכיתה ב נכנסה מורה חדשה, ומאותו רגע הבעיות "נעלמו", או ליתר דיוק "הועלמו". המבדק מצא שהיא נמצאת בגבול התחתון הסביר. זה שהיא אינטיליגנטית לא הדליק לאף אחד בצוות נורת אזהרה, המבדק הוחבא כך שהוא גם לא הגיע אלינו. מה שהגיע היה דיווח מבולבל בעל פה, עם דיווח כזה אי אפשר לעשות כלום.
בכיתה ג כבר יותר קשה להחביא את חוסר הטיפול המערכתי בבעיה. אז התעלמו מהעובדה שהיא לא הגישה אפילו עבודת בית אחת מתחילת השנה. גם העובדה שהיא לא מגיעה עם ציוד / ספרים הוחבאה בהתאם למסורת. הפעם היחידה בה הגיעה תלונה מבית הספר היתה ביום שהיא שכחה לקחת ויואנס בבוקר. התלונה הייתה לא על העובדה שהיא השתוללה בשיעור ובגלל זה שלחו אותה לעשות עמידות ידיים בחוץ, עוד הסבירו לשירלי שזה בסדר שהיא לא תהיה בכיתה. התלונה הייתה שהיא מרביצה לילדים אחרים - פצעים לא ניתן להחביא ולכן אסור שייקרו.
בתחילת כיתה ג הבנו שמבית הספר אי אפשר לצפות ללימודים, זה מקסימום מעון יום לאלה. שירלי חיפשה ומצאה מורה פרטית להוראה מתקנת. התוצאות של אלה זינקו ברמה כזו שהיועצת נלחצה וזימנה אותנו לפגישה, פעם ראשונה במשך השנתיים וחצי שאלה בבית הספר. צריך לזכור ששירלי עיוורת, עובדה שידועה בבית הספר, אפילו וידאו שהשומר יידע שמותר לה להיכנס עם כלבת הנחייה. בפגישה היא הסבירה לנו שבבית הספר עשו דיונים - ללא ההורים, וקיבלו החלטות - ללא ההורים. אנחנו צריכים לסמוך עליהם בעיניים עצומות. הסיבה לעיניים עצומות היא כי קשה להחביא את הפיל שבחדר - הלחץ נובע משינוי לא צפוי למרות שבית הספר לא עשה כלום. הסיכום של הפגישה היה מורכב ממספר נקודות לביצוע. בפועל עד ליום בו אלה הוצאה (בלי ליידע את בית הספר מראש) ועברה לבית הספר החדש לא בוצעה אפילו אחת מאותן נקודות. התברר לנו שהיועצת לא עמדה במילה שלה גם כלפי אלה. אבל בשלב הזה אנחנו כבר הבנו שאנחנו במלחמה למזעור נזקים שנגרמים ישירות מבית הספר.
בין לבין ניסינו להבין איך זה שהמקום לא מתפקד למרות שכל העובדים הם נורא נחמדים ומנסים לעזור. זה חשוב להדגיש שהפאשלות ההזויות שקורות בבית הספר הן לא מרוע לב, להפך, הן נובעות מפטרונות יתר, זו שלא מקשיבה לסביבה. כמובן שההנחיות (שהן לא בהכרח נאמרות) מגיעות מלמעלה.
בית ספר שמנוהל ממקום של אגו נפוח לא יכול לקבל ביקורת ולא יכול לכבד את השונה. נכחנו במספר טקסים, המשותף לכולם הוא שהמנהלת היא המנחה. לא היה טקס אחד בו המנהלת נתנה למישהו אחר את המיקרופון בלי הדאגה שהוא יחזור אליה ברגע שניתן. ביקורת שאומרת שמשהו לא תקין נחשבת כהעלבה אישית, זה פותר את הצורך בעשיית בדק בית. האמת היא שבאיזשהו שלב הבנו שזה נכון. מורה שנושמת בלי אישור מהמנהלת תועף מבית הספר.
אלה הייתה שם במצב בעייתי. מצד אחד זו המסגרת שהיא מכירה ומצד שני רע לה. זה התבטא בחוסר רצון להגיע ללימודים בזמן, במריבות מוזרות בבקרים, ועוד שלל תופעות של ילדה שעדיין לא יכולה לבטא במילים את התחושה. גם לנו בתור הורים קשה להבין זאת, בעיקר כי מבית הספר מודיעים לנו השכם וערב שהכל טוב ומספר נושאים מצומצם נמצא בטיפול, אבל זה לא חשוב. העובדה שבכיתה ג הילדה לא יודעת לקרוא היא לא בעיה שהיינו אמורים לגלות. אולי בסוף כיתה ו היו טורחים לתת לנו הפנייה לגורם שלא יעזור אבל יוציא את בית הספר כמקום שעשה את המיטב.
רק בכדי לחדד כמה התרשל בית הספר בטיפול באלה אני אתן הסבר קצר על מה קרה מהרגע שהיא עזבה את בית "ההסתרות" דבורה עומר. פתאום יש לאלה חברות שמותר לה להיות איתן ולעזור להן בשיעורי הבית. בית הספר לוחץ לקבל את האבחון הפסיכודידקטי. הידיעה שהיא לוקחת ויואנס שמה אותה במעקב של היועצת, רק כי יש סבירות גבוהה לבעיות באסטרטגית הלימוד. עקב המעבר באמצע השנה הודיעו לנו מפורשות שבשלב זה אלו הן תצפיות לפני גיבוש תוכנית טיפול, התוכנית כמובן בשיתוף ההורים. עצם ההודעה הפתיעה אותנו לטובה, כנראה שהשהות בדבורה עומר עושה נזקים גם להורים.
בתקווה (וחוסר אמונה מוחלט) שהדברים ישתנו בדבורה עומר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה