קשה להיפרד מחברים. קשה יותר להיפרד מחברים שנקטפים בכזו פתאומיות. לפני פחות מחודשיים ישבנו על כוס קפה ואמרנו שניפגש שוב בקרוב, פגישה שכבר לא תתקיים. זה לא שלא רצינו, זה פשוט כי ההתדרדרות הייתה מהירה.
נשארנו עם זכרונות וגעגוע. על הזכרונות אפרט בהמשך, הגעגועים הולכים להשאר עמנו לנצח. תמיד תהיה השאלה של "מה היא הייתה אומרת?" תמיד יהיה רגע של "היא הייתה גאה ב..." ותמיד יהיו חסרות הכוונות המצפון.
הזכרונות מתקופת ירושלים וממשחקי התפקידים. מהכלבלב שהיה מגיע לפינוק לילי ומערבי פיצות. שיחות ארוכות על ספרים וסדרות שהפכו לשיחות על ילדים.
זה הזמן להגיד "שלום ותודה על כל הדגים". עכשיו גם מותר לתת ציטוט אחד שהיה אסור: "don't look back in anger." בתרגום חופשי "אל תסתכל אחורה בכעס." הציטוט הזה גרם לי לקבל "מכות", ואחר כך את המבט שבין כעס לתסכול על זה שלא קלטתי את זה שחטפתי מכות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה