‏הצגת רשומות עם תוויות הפח הגדול. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות הפח הגדול. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 13 במאי 2014

שובן של הסערות

שבוע של סערות עובר על ישראל. תחילה, עמוס עוז קורא ל״נוער הגבעות״ בשם ״ניאו נאצים עבריים״. מיד קמה מהומה, כל אחד שולף ״ניצול שואה״ הקרוב אליו ומשתמש בו להשתלחות במתנגדים לדעתו. כמובן שחוץ מבזמן ההשתלחויות, אף-אחד לא טרח לבקר את אותו ״ניצול״. הרעיון של לעזור למישהו לחיות בכבוד לא עובר בראש המשתלחים, זה לא מיידי ולכן מיותר.
ההסברים של עמוס עוז והעובדות ההיסטוריות לא מעניינות את המתנגדים. כל הקופצים בטענה שאסור להשוות לנאצים שוכחים שיש הבדל בין הניאו-נאצים לנאצים. ההבדל הגדול הוא שהניאו-נאצים לא השתלטו על אף-מדינה (עדיין). הבדל קטן ומכריע. רק בכדי להוסיף עוד מסמר לארון, הנאצים מעולם לא זכו בבחירות, הם השתלטו על המדינה תוך שימוש במחטפים, אלימות וסתם ניצול של מערכת החוק.
נקודה נוספת למחשבה, לפני שהתחילו בהשמדה השיטתית הנאצים עודדו הטרדות וונדליזם. ליל-הבדולח הוא הדוגמה המובהקת.
סערת עמוס עוז לא שכחה, הוגשה תלונה למשטרה (בגין מה?) והיא מצידה עושה את מירב המאמצים לא לחקור. משטרת ישראל רוצה פושעים ״אמיתיים״, כאלו שאינם יכולים להתגונן מפני החוק. בקריטריון הזה נכנסים שני סוגים: האזרחים הקטנים ומי שנתפס עם דם על הידיים. כל דבר אחר עדיף למסמס בשיטת ה״תלך תבוא״.
הנה הסערה החדשה עולה, אהוד אולמרט נכנס לכלא. לא בטוח האם אולמרט אשם במשהו, קביעה של שופט בישראל היא לא מספיק אמינה לצערי, אבל איך שלא מסתכלים על זה, זה רע. או שהעמידו למשפט (שוב) אדם שכל פשעו הוא העובדה שנבחר לכנסת, או שבאמת היה ראש ממשלה מושחת בישראל. מה שבטוח, השופט רוצה לוודא שהוא לא יחזור לחיים הפוליטיים, בלי קשר לאמת ולצדק. כנראה גם הוא ממאוכזבי אולמרט.
ליתר ביטחון, גם הפח הגדול חזר השבוע. אין כמו ערימה של יצורים הקרובים לבני-אדם המלהגים על מסך הטלוויזיה בכדי לספק לך הרגשת חוכמה, או לכל הפחות עליונות קלה. הבנתי שאפילו הסולן של ״נוער שוליים״ נמצא שם. אני חושב שזיהיתי אותו בתמונות, אבל לא טרחתי לברר. גם ככה ראיתי את הפח הגדול כי הערוץ פועל אצל הסבים 36 שעות ביממה, יש מחשב בנוסף לטלוויזיה. ההסבר שזה לא אנושי להכניס מצלמה לבית חולים פסיכיאטרי לא עובד, יש מספיק צופים על מנת לקיים שטות זו.
את תופעות ל״ג בעומר אני אדחה לשבוע הבא, יחד עם נסיונות הגמילה של שביט.

יום שבת, 26 במרץ 2011

סוף הפח הגדול

זהו, היום מסתיים סיוט הפח הגדול.
סופסוף לאלה יהיו סבים. למי שלא מאמין, אני ראיתי איך מחתלים תינוקת עם העיניים בטלוויזיה. או הדוגמה האחרונה, איך מאכילים מול הטלוויזיה. למה יש למישהו אשליה שיהיה לה תיאבון כשרואים את כל מה שהולך שם.
זה לא הפריע לסבים לנסות עליה את הטלוויזיה, האזניות וסתם רעש רקע. בפועל התברר שהשעון יד יותר מעניין ומשקפיים בכלל בדרגה אחרת. במבט חוקר, כנראה שאיפהשהו בדרך, מאבדים את השכל.
החשיבות של הפח הגדול ברורה. ניתן להסיט את רוב האוכלוסיה לבדיקה של דברים לא חשובים. במקום שיהיה דיון על מדיניות החוץ של ישראל, או על הריקבון שהשתלט על מערכת המשפט. מתעסקים בשטויות כגון מה אכל מי, האם בגדי הים של כמה משתתפים תואמים ובקיצור כל נתון לא חשוב שמונע דיון בבעיות אמיתיות.
אני לא בטוח שזה לא במימון של משרד התרבות. אמנם אין למשרד הזה הרבה תקציב, אבל מימון של שטיפת מוח להמונים דווקא מתאים לשר בישראל.
לתכנית היו כמה קטעים חשובים, זריקת אשכול בננות למתחם וניתוח אנטרופולוגי של קרב הקופים שהתרחש. או ההתאבדות ההמונית של צופים שהקוף שלהם לא זכה.
כך או כך, שנה הבאה יש עוד עונה. לי נשארה רק שאלה אחת: "מי שנמצא בבית פטור מלראות את התכנית?"

יום שלישי, 1 בפברואר 2011

איפה אורוול?

הסתכלות על הטלוויזיה והעיתונים בזמן האחרון גרמו לי לחשוב על ג'ורג' אורוול. ברור שתוכנית ה"אח הגדול" מובילה ברשימת הסיבות. אני רק אזכיר שהמונח הומצא בספר (המדהים והמצמרר) "1984", אני בטוח שארז טל יודע את זה, לגבי המשתתפים בניסוי אני פחות בטוח.
אורוול לא הפך לסופר מדהים רק בגלל "1984", למרות שספר זה מספיק, בנוסף יש ספר חביב שנקרא בעברית "חוות החיות". מי שלא קרא אותו שיתבייש. להבדיל מ-"1984" שמצייר תמונה אפלה של העתיד (לאותו זמן), "חוות החיות" מתעסק בחיות. ההקבלות למשטר הקומוניסטי הן חדות כתער, אבל זה עדיין חיות.
למה חסר אורוול זה ברור. שיטת הממשל בישראל היא בפשיטת רגל. דוגמה לכך היא שביתת הפרקליטים שגרמה לזה שעבריינים הסתובבו ברחובות, זה להבדיל מהזמן בו הם לא שבתו שאז השופטים היו אחראים לאותו נזק. הבעיות עליהן מצביע כל פוליטיקאי שאפילו לא שווה יריקה, תמיד קשורות לכך.
דוגמה נוספת היא בחירת המפכל, אורלי אונס ושות, נסיונות להפיל חקירה נוספת שבמזל נחתכו ע"י השר. בזמן הנוכחי זה ההעפה של גלנט מהמינוי לרמטכל על רקע חוסר עבודה של הוועדה, היועץ המשפטי ומבקר המדינה (אותו מיכה לינדנשטראוס ששם לעצמו מטרה לדפוק את המערכת כמה שיותר) כולם ביחד וכל אחד לחוד לא בדקו מספיק בציציות של המועמדים. בסוף, לאחר האישור, נזכרו לבדוק. הסירחון עולה לשמיים.
ישנה סיבה לחוסר הטיפול, הסיבה היא ציבור הבוחרים. כל אחד בוחר במי שיפתור את הבעיה הקרובה ללבו, כל ח"כ יודע שהוא לא ייבחר אם לא יהיו לו בעיות לפתור. הדבר משול לחברת שמירה ששוכרת גנבים ע"מ להגיד שצריך את השמירה.
את התחלואות הללו, כמו את תחלואותיו של המשטר הקומוניסטי ומשטרת המחשבות, ידע אורוול להפוך לספרים. ספרים שאנשים יקראו, משהו בסגנון הארי פוטר עם אג'נדה חברתית. מצטער לרולינס יש כישרון כתיבה מדהים, וחוסר הבנה טוטלי על החיים (לפחות של בני אדם).

כנראה שבינתיים אני אתגעגע לאורוול בכל פעם שאנחנו אצל ההורים של שירלי, איפה ש"הפח הגדול" דולק 24 שעות רצוף וביותר מטלוויזיה אחת.