קצת באיחור (אילוצים שונים) אבל בכל זאת זה צריך פרסום. אז הנה זה:
הלכנו לייעוץ אונקולוגי כדי שיורידו את שירלי מעץ האשליות, מסתבר שהיא לא על עץ, היא על ענן. כמה הענן גבוה כבר לא משנה, צריך עזרה ממטוס ע״מ להפיל אותה לקרקע. בזמנים בהם היא לא על ענן, היא בתסריטי-אימה. חוסר המידע האמין בשילוב דמיון פורה מסוגל להביא להמצאות חדשות.
אחרי ביקור קצר אצל האונקולוג, רק יום אחד, שהגיע לאחר שכל הבדיקות הסתיימו, מתברר ששירלי תחטוף את הכל - בתור מניעה. הכל זה אומר כל טיפול נגד סרטן. בצורה מפתיעה את הגידול בתוך הפה משאירים, לשון חדה וארוכה היא לא סרטן, זה סתם איבר מיותר. לפחות עכשיו שירלי מצליחה לישון - היא יודעת שהיא הולכת לחטוף, אבל זה בוודאות.
השלב הבא הוא הילדים. איך מסבירים לילדה בת שלוש וחצי שלאמא עושים טיפול מונע לסרטן? זה לא פצע, זה גם לא חבורה, זה סתם אסופת תופעות בלי משהו נראה לעין. הדבר היחיד שרואים הוא נשירת השיער. אולי נסביר לה בעזרת שמשון הגיבור מה זה סרטן, רק חבל שספר שופטים נלמד בעוד כעשר שנים.
לבינתיים היא קיבלה ״שיעורי בית״. צריך לבדוק את הדם שלה, בירור של נוגדנים לאלוהים. צריך לבדוק את הידיים, רגליים, צוואר ועוד חלקים נעים - כדי שיעצרו. צריך לבדוק את הראש, אנחנו שומעים שהוא מתפקד יותר מדי (או לפחות הגידול שבתוכו) אבל זה כתוב בבדיקות. הבדיקה הכי חשובה היא הלב, כשיגיעו לבדיקה כבר תחכה ההפתעה, הלב לא קיים. אם הלב של שירלי קיים, הוא בטח קבור באיזה כספת, ליד אלוויס פרסלי והביצים של ביבי.
עכשיו אנחנו צריכים להתכונן לתספורת החדשה. שביט עדיין בגבול הדיבור, הוא לא יזכור את אמא עם שיער ארוך. אלה זה כבר סיפור אחר, אלה כבר מבינה מה קורה ויודעת להסביר את עצמה במידת מה. אין שינוי שאלה לא תראה במידית. תספורת שלי, מה שאבא שלי לא ראה, למרות שאמרתי לו שאני הולך לספר, אלה זיהתה תוך כדי ריצה בכל הבית. הורדת 3 שיערות מהראש של אמא לא תעבור בשקט, הורדת כל השיער, לא תעבור בשקט. בצורה מפתיעה, זה יהיה אותו ״לא שקט״ בשני המצבים וזמן הקבלה יהיה זהה - משפט אחד.
למרות העיסוק האובססיבי בשיער, הבעיות נמצאות במקומות אחרים, במערכת החיסון הנחלשת ובעייפות הגואה. לשביט, כרגיל, זה לא מפריע. שביט שמח כשלא מציקים לו, קצת שקט והוא רץ להנאתו בכל הבית עם ״טרקטור״ או ״(מש)אית״. הסכנה היחידה היא כאשר הוא מוצא גירים או לורדים, מייד הוא מתפנה לציור, משטח עבודתו הוא ״מה שקרוב״ - רצפה, קיר, תקרה וכו׳. אלה לעומת זאת רגילה להיות ״שק תפודים״ - מזיזים אותה ממקום למקום (לפי דרישתה) ורק כאשר אין לה ברירה, היא תקפץ, תרוץ, תצעק ותוודא שזו הייתה מעידה חד-פעמית שלא תחזור שוב. ברגע שנגיע לעייפות, אנחנו בבעיה. אלה תדרוש את המגיע לה ותוסיף עליו ריבית פיגורים ונשך איחורים. ואיכשהו, בשקט-בשקט ממקום לא צפוי תופיעה בלונדי. הכלבלב כבר למד, ילדים הם חברים למשחק, מבוגרים נותנים את האוכל. האוכל יותר חשוב.
בסיכום, עוד מעט יתחיל המסע. הצעד הראשון הוא קיצוץ השיער, ההמשך לוטה בערפל, הסיום עדיין לא בקו האופק, האופטימיות ביקום מקביל.
הציניות עדיין כאן - יהיה מעניין.
