חזרה לשגרה - טוב בערך

זהו! אחותי נשואה, חם בחוץ ואלה הוציאה את השן הראשונה. אמנם אלו רק ניצני שן, אבל זה מספיק בכדי להוריד את כל הטוטו מאיתנו. עונת המלפפונים נפתחה רשמית.

השבוע סופסוף ייראה נורמלי, אולי כדאי לפרט מעט מה ההגדרות של נורמלי, על כך בהמשך. תחילה סיכום חתונה.

מטע פקנים אינו מיקום סטנדרטי לחתונה. הוא גם לא ממש נוח להגעה, להקמת מטבח וסיוט להצבת רמקולים. אבל מה לעשות, מהחתונה זוכרים קטעים קצרים וחשובים. האוכל, למעט במקרים קיצוניים, נשכח לאחר שבוע עד חודש. ה-DJ נשכח ברגע שהוא פירק את הציוד, צריך אומן אמיתי אם רוצים שיזכרו אותו. הרב הוא מישהו שמעדיפים לשכוח מקיומו, אלא אם הוא קרוב מספיק, אז הוא גם נשאר יותר מאשר רק לחופה.

נשארים בזכרון שני דברים:

ראשון - המיקום, אליו הסתבכת להגיע, עשית סיבוב באילת בכדי להגיע לקריית שמונה.

שני - מזג האוויר, הגשם באמצע יולי אשם בסיבוב באילת, השמש אשמה בסיבוב בקריית שמונה והרוח גרמה לרכב לנסוע ב-150 קמ"ש במקום 160. ליתר ביטחון, הלחות אשמה בכתם הצהוב-במבה שצמח לך על כתף ימין בזמן הנסיעה.

הצלחנו להגיעה בזמן למיקום, כמובן שהאחות שלי לא הגיעה בזמן. כנראה שלוקח מספר שנות נישואין עד שלומדים לתכנן את הזמן לאישתך. אני הצלחתי כי כיוונתי אותה לחצי שעה לפני היעד...
אלה מצאה את עצמה בשמלה (נקנתה יומיים לפני, תהיה קטנה עליה בעוד כיומיים) בחורשת פקנים, אבל בלי הפרחים שהיא אוהבת לתפוס. אחרי מספר מועט של שניות וסבא אחד, היא הייתה עם חתיכת קש ביד. הקש לא הגיע לפה, אז הוא נשאר.
בשלב בו התחילה ההתכנסות אלה כבר הייתה בת-בית, שווה ערך להיא קיפצה מיד ליד כמו בבית. לפעמים היא חילקה מעט ריר למישהו (כן הפעם זה שיניים) והייתה מבסוטה. חלק גדול מההנאה שלה היה שההורים שלה היו עסוקים בלהגיד שלום לכל המוזמנים. חלק מהמוזמנים לא ראיתי המון זמן, חלק שבוע וכמה בקושי זיהיתי. למען האמת חלק שמעתי שהגיעו, אבל לא ראיתי אותם וקצת קיטרתי להורים שלי בדיעבד.
אחרי שסגרנו את ענייני החתונה, כולל ההשקמה לגן יום אחרי. אנחנו היינו שחוטים, הילדה ב-7:30 נעמדה במיטה ודרשה את ארוחת הבוקר שלה. זה לא מענייניה שההורים של נחתו בבית ב-2:30, הם מבוגרים. אותה מעניין שבשעה 23:30 היא נרדמה, למרות הרעש שה-DJ סיפק, זה היה כשעה לאחר שהיא גמרה את ארוחת הערב.
אין לי מושג איך נראיתי כשהבאתי אותה לגן. יש לי מושג איך שירלי נראיתה באותו זמן, כמו השמיכה. כשחזרתי היא כבר חזרה לישון, רק מתוך נימוס היא נתנה לי חתיכת שמיכה שגם אני אישן. כמובן שאר היום נוצל למנוחה כללית.
 

אחרי שבת סבים, בה התברר שיש לאלה שן (חתיכה קטנה מבצבצת) ותיאבון. האמת שעל התיאבון ידענו, אבל היא לא מוכנה להראות את השן כשיש אוכל לאכול. היא הבינה, אוכל אוכלים. שיניים, חושפים, אבל רק לרופא השיניים.
עכשיו נשאר לנו רק השבוע הנורמלי. סבים ביום א', סבים ביום ב', ברית ביום ג' ומשהו אחר לחתוך ביום ד' וה'. שישי ושבת מיועדים למנוחה, בעברית זה אומר לנסיעות ארוכות למקומות שספק אם הם בישראל או בפלסטין.

ועכשיו - אבטיח! כיאה לעונת המלפפונים.

לג בעומר

אחרי שנפטרנו מהעשן ומעט לפני שישקע האבק, הגיע הזמן לסכם את לג בעומר. לפחות את הלג בעומר של המעון של אלה.

הזמן לחגיגה, כט בעומר. צריך ליישר חגיגות בהתאם לכל העולם, אשתו, אחותו והמאהבת שלא קיימת. בסוף חוזרים לשיטה שעובדת, קבענו, תתיישרו בהתאם.

בשעה 17:30 וקצת (30 דקות בערך) הגענו למיקום של המדורה. מסביב מלחמת עולם, שחררו 30 ילדים ביער ותבינו מה קורה. אלה, שנכון להיום הולכת על 6, לא היססה לעזור למהומה. דקה אחרי שהיא סיימה לאכול ברכב היא התעסקה בלרדוף אחרי ענפים ואצטרובלים. בשלב בו הגיעו החיות היא נסתה לעמוד על הכלובים ולהסתכל.

קביה (או שרקן או חזיר-ים תלוי את מי שואלים) ג'ינג'ית אחת צדה את עינה, למען האמת גם כמה חלקים אחרים שנחתו על הקביה המסכנה. זה התחיל מהנסיון לתפוס את הקביה, ילדה בת 9 חודש לא יודעת מה זה עדינות. לא צריך לדאוג, הן לא לומדות מה זה עדינות בהמשך החיים, לפחות לא כלפי בני הזוג שלהן.
במכה הראשונה, כן מכה ממשית, היה קצת קווץ' קביה אותו שחררתי מהלפיטה. ניסיתי להסביר לאלה איך ללטף את הקביה בעדינות, זה בערך עבד. אבל אז משהו אחר קפץ לאזור, אלה דאגה לעקוב אחריו וליפול על הקביה.

לאחר החזרת הקביה לכלוב התברר לי שיש דברים מסויימים שהיו בתוך הקביה, אבל הם כבר לא בתוכה. כולי תקווה שאלה לא דרכה על ה"מתנה" שהקביה השאירה. אם היא כן, לא ניתן לגלות זאת, הבגדים שלה בסוף היום היו שחורים. רק לציין, בבוקר הלבשתי אותה בחליפה פחות או יותר ורודה עם גרביים בצבע לא שחור. זה לא שאני זוכר את הצבע, זה פשוט כי אין לה גרביים שחורות (אלה שנמצאות שם - הן שלי ותחזירו לי אותן מייד!)

את הערב סיימנו באמבטיה, המים של האמבטיה סיימו על הרצפה, בזכות אלה שהייתה מאוד פעילה. מעט אחרי האמבטיה, בזמן שבו היא קלטה שהיא נקייה, הפעילות ירדה לכיוון שינה. במעט הזמן שנותר דחפתי לה את ארוחת הערב, אותה היא טרפה עד שהיא נרדמה. במצב רגיל לא צריך לדחוף לה אוכל, אבל אם היא לא תאכל את כל הארוחות היומיות, היא תזכיר לנו את זה ב-3:00. בשעה כזו אני לרוב ישן ולא מוכן שיעירו אותי, גם אם ייחרב העולם.

בבוקר, קצת לפני הגן, החיתול "נבדק" (כל החלפה הפכה לבדיקת ראייה, שמיעה וריח) שוב. התוצאות, לפי הטענות של כמה, אומרות שצומחות לה השיניים.

הדבר המעניין לגבי אותן שיניים הוא שהן צומחות, לפי הסימנים השונים, כבר 4 חודשים. אני יודע שמתישהו זה יהיה נכון. ברור גם שברגע שזה יקרה כל המנבאים יוכלו להגיד: "אמרנו..." מצד שני, השיניים גודלות מגיל 0 וכנראה ימשיכו לגדול גם כשהן ייצאו.