מייד עם הגעת הילדים לאזור הטקס התבררו מספר עובדות:
הראשונה - חם! עד כדי כך חם שאלה ויתרה על הנסיונות לסחוט ופשוט ביקשה מים.
השנייה - זו עונת העגבניות. או לפחות זה ההסבר הרשמי לצבע אותו הם תפסו.
שלישית - שביט אוהב טרקטורים. רדאר הטרקטורים נדלק בעת ההגעה, תוך מספר שניות סבא עשה סיבוב הסברים על כל הכלים. בסיום הטקס, כשהחזירו את הטרקטורים לסככה, שביט מצביע לנו על הקומביין שנשאר מאחור ומסביר שהוא עצוב. הטיעונים של סבא שהולכים למכור אותו, אינם מספקים את שביט.
בישול טוב של הילדים, כחלק ממסורת החג. להבדיל מהסוסים שהוחזרו מייד אחרי ההופעה לאורווה, העגלים שנסעו לרפת והדגים שהוחזרו (ע״י הדייגים כך שלא צריך לקנא) לבריכה. כעת הגיעה עת הקרטיבים. קרטיב לילד על בסיס מי שמצליח לחטוף. בהתחשב בחום ובילדים, לא פלא שאלה הסבירה שבחג שבועות היה קרטיב וגם סוסים וריקודים וטרקטורים.
בהמשך השבוע, חגיגת ביכורים אמיתית - תותים. תות הינו עץ מיוחד, מטרתו הראשונה היא ללכלך ורק השנייה היא אוכל. גם לגבי השנייה ניתש ויכוח מתמיד, האם הכוונה לבני האדם או לתולעי המשי. מה שבטוח, הכמויות של הפרי והעלים שיש לעץ הזה הן כמעט אינסופיות.
שביט לא התלהב מטעמו של התות. מבחינתו זהו פרי מיותר, עד לרגע בו התחילו לצייר בעזרתו. ציור בתות הינו רעיון מצויין, זה עוזר לבריאות (של הפסיכולוג שצריך לטפל בטראומות של האמא) וזה עוזר גם לצבעי הבגדים (שמוחלפים בבגדים חדשים וצבעוניים) ולסיום עוזר לעיכול (של ארנבים, אבל למה להיות קטנונים). לפחות דבר אחד חשוב הילדים למדו, נעליים מורידים לפני תחילת ההשתוללות, לא אחריה.
בשלב החזרה לבית, הוכח שהם מגדלים אוזני ארנב. הערת אגב לגבי מקלחת פתחה לאלה את הדרך להכריז על מקלחת, שביט הצטרף מייד לחגיגה ובסיכום שני גושי תותים נשטפו לפני הנסיעה חזרה. בזמן השטיפה התבררו לנו ממידי הצביעה. הפה - ברור זה חלק מהתהליך, הידיים - גם הן משתתפות בתהליך האכילה, הרגליים - זה לא קשור לאכילה! הרגליים קשורות לעובדה שמציירים בתותים, ודורכים עליהם במקביל וליתר ביטחון דורכים על עוד מספר רכיבים אקראיים בדרך.
למיטות השכבנו ילדים לבנבנים עם גרביים וכפפות שחורות.
