צרות של חכמים

הבעיה הראשית שיש לנו עם הילדים היא שהם חכמים. אני שומע את החיוך של הסבתא נמרח מאוזן לאוזן תוך מחשבה לא יפה של מגיע לכם.
ברצינות, כמה בעיות יכול לעשות ילד טיפש? הרי אם הוא טיפש, ניתן לחזות את הפעולות שלו. אני יודע מצויין מתי הכלב יחטט בפח, זה יקרה ברגע שהוא ישמע שאני ישן. הכלב יודע שאסור לחטט בפח, אבל זה מעניין אותו. ילד טיפש יעשה דבר דומה. ילד חכם, לעומת זאת, יגיע מהר מאוד להבנה שניתן לעבוד עלינו פעמים ספורות בלבד. לאחר מספר נסיונות כושלים, אלה מצאה פיתרון יצירתי: סבים.
מתברר שמה שהיה, הוא שיהיה. סבים נחשבים למבוגר אחראי, גם כשסבתא שלוקחת יותר כדורים מאוכל בארוחה משחקת כדורגל, היא מבוגר אחראי. זה מאוד הגיוני בתור ילד לשחק כדורגל עם סבתא. היה גם יתרון מסויים בעובדה שהראייה שלה הייתה ירודה, כך שהיא לא תמיד ידעה איפה הכדור. עכשיו בתור הורים אנחנו מבינים מצויין שזה היה חסר הגיון, ועושים את אותו דבר בדיוק. כדור הרגל מוחלף במשחק אחר כגון ״קפיצה מהשולחן״ או ״ריצה לתוך הקיר״, הבסיס עדיין זהה. אלה כבר הספיקה להוסיף לעניין טעם אישי בבגדים וכך כל יום יש מסיבה. הגרביים, בחורף, נקראים דומדום. ההסבר הוא (כנראה) שיש גרביים אדומות עם ציור של מיקי, מכאן שגרביים עם ציור של עכבר הן אדומות או דומדום לפי השיבוש האחרון. כמובן, השם ניתן למספר מצומצם של זוגות בלבד שהמשותף ביניהם הוא ציור של עכבר.
שביט, שרזי השפה עדיין לא נהירים לו, עושה דברים אחרים. לדוגמה: מכה זהירה על דלת ארון התקשורת גורמת לפתיחתו. מכה עושה רעש. מאחדים ויוצא שאם נותנים את המכה בזמן שאלה מקימה מהומה, לא ישמעו. בינתיים הוא למד שגם רצוי שלא יראו - יעני, שהמהומה תהיה בחדר ליד. בטח עכשיו הוא שוקד על עקיפת ההגבלה שאנחנו יודעים מתי הוא הולך לנסות.

המסקנה היא: חשוב שהילדים יהיו חכמים, אחרת נהפוך לבטטות כורסה שלא מסוגלות לחשוב בכוחות עצמן.