מעון אחרית הימים

היום אלה עשתה את היום המלא הראשון במעון.
בדקנו, סיירנו, ביקרנו ועוד ערימה של "נו" ששייכת לרשימה. בסיום הבוקר ב-7:00 הבאתי אותה למעון. היא חייכה (כרגיל) והחליטה להנות מהשהות במקום.
האמא שלה, לעומת זאת, נשארה בבית. גודל השגיאה התברר במשך היום, עת לאמא היה זמן לדאוג. לנשום לא היה לה זמן... ההתחלה הייתה ב-9:00, טלפון שתיאורטית לא היה קשור, ועדיין נגרר לבדיקה יסודית של איך קיבלו אותה במעון (כמו שק תפוחי-אדמה - זורקים אותה מאחד לשני) אחרי שאתמול היא ראתה אותם עובדים. למה מה השינוי מאתמול? בשביל הסברים כאלה לוקחים עורך דין, הוא ידאג לזבל את הנייר בהרבה מונחים שבסוף יהיו לא נכונים, וייקח כסף על זה כאילו שהוא מביא יהלום.
נרגענו מההסברים האלו, שעה 11:30, מתחילים לחשוב את מי (יש כאלה שאומרים מה) אוכלים היום. פתאום, טלפון. עכשיו צריך את המספר להתקשר אליהם לברר (מה לברר? כמה דציבל היה הגרפס בארוחה האחרונה???), למזלי אין לי את הטלפון זמין. זה לא גורם לחוסר תושיה מצדה של שירלי, היא כבר תמצא אותו, תתקשר פעמיים אליהם, פעם אחת אלי (להודיע שלא קרה כלום), עוד פעם לסבתות (הן מודאגות...) ולמישהו נוסף עקב טעות בחיוג. רחמנות על המסכן שיגיד שזה לא מעניין אותו, אחרי הפולניות, השיפוד והצלייה הולכים להעביר אותו לטיפול המשפטי על העלבת אם.
לסיום היום קיבלתי הסבר מדוייק (שהלך בכיוון ההפוך לכרונולוגי) על היציאה מהמעון, שלקחה 2 דקות. ליתר ביטחון ההסבר חזר על עצמו מספר פעמים בוריאציות שונות. בקיצור, עבר. אלה, שעדיין לא הפנימה את החידושים, החליטה להעביר את המשך היום בשינה ואכילה.

Liron Anavy - sent by blackberry