5 שעות עם ילדה בת פחות משנה ואני מותש. לגמרה מותש, ללכת לשתות משהו הפך להיות משימה בלתי-אפשרית.
מתברר שילדה קטנה יודעת מה היא רוצה. אולי זה יותר מה היא לא רוצה, התקשורת איתה זה עדיין הרבה טוטו.
זה התחיל ב-17:00, לקחתי יצור קטן ושמח מהגן. זהו אותו יצור שבבוקר הושאר שם ישן, גם יחס כמו אל שק תפוחי אדמה לא היה מעיר אותה. אבל בשעות האלה, שינה לא בתפריט.
הלכנו הביתה, בעיקר כדי שאני אחליף בגדים ואעיף את הנעליים. לא לדאוג, שירלי כבר תמצא איפה זרקתי אותם. כשלושת רבעי השעה וטיול אחד לרכב לאחר מכן יצאנו. הליכה קצרה שלי, אלה בטיולון עם בקבוק מים בפה (היא דואגת לא להתייבש, להבדיל מאחרים...) ומוצץ ביד. רעש של פלסטיק על מדרכה אמר את המשפט הקבוע: זמן להעלים מוצץ.
המשכנו בטיול עד לדשא, שם הוצאתי את אלה מהטיולון ולמשטח הירוק שכוסח כנראה שלשום. אלה בהתחלה ישבה כמו גולם, הירוק היה מאיים מדי. לאט לאט הסקרנות גברה על הלא מוכר והיא ניסתה לגעת.
עלה מצא את דרכו לפיה והוסט מילימטר משם. היד מיששה את עלי הדשא והודיעה: "סביר". יד נוספת מיששה, שוק בדק, נעל דרכה והאישור ניתן: "אפשר ללקט עלים". כמובן שכל עלה מוצא את דרכו לפה, באיטיות כדי שאבא לא ירגיש.
בסיכום הזמן שבילינו על הדשא נתפסו 6 עלים, לא נכנס לפה אפילו אחד.
בחזרה הביתה הבנתי שאני הולך להיות בצרות. הילדה עייפה ורעבה, בנוסף לצורך באמבטיה. האמבטיה היא השהייה טובה, אבל זה כמו התיאורים של סמים מעוררים, כשהאפקט נגמר משלמים בריבית דריבית.
על האמבטיה לא ניתן לוותר. הברווזים ניצודו בשמחה וששון, אולי ניתן להם את השמות "שמחה" ו"ששון", כך אלה תוכל לצוד שמחה וששון כל ערב באמבטיה. בסוף כל אמבטיה יש מוצאי-אמבטיה, או מגבת בלשון העם. גם הפעם הפינלה היה סנדוויץ' מתפרע.
טיטול, בגדים ולול הביאו אותי לשלב הכנת האוכל. הקורבן - 3 ביצים (הלו, גם אני רעב), קוטג' אחד (של טרה - אני לא שובר חרם) ואבא שמפרפר בין לול למחבת. מזלי שאלה כבר יותר גדולה, למחבת לא ניתן להכניס אותה.
הרבה צעקות, צלחת, קערית פלסטיק וסכום עברו לשולחן. ילדה לכסא האוכל, אוכל לקערית, קערית לכסא ולסעודה. חצי מהביצה של אלה הגיע לבטן. החצי השני טייל במורד הכסא, לפעמים בעזרת ולפעמים כנגד עזרת הידיים, הכפית והסינר.
בסיכום האוכל, אלה שבעה, אני הספקתי לאכול את רוב הביצה בצלחתי והרצפה עם מחצית הביצה של אלה. הילדה עצמה מאושרת ועייפה. קצת פרפורים בכסא, קצת בלול ולמיטה לפני שהיא תפצע בנפילה.
כעבור שעה היא התעוררה למטרות ארוחה לפני השינה. הבעיה עם הארוחה הזו היא שזה הפריעה לה לחזור לישון וכך היא דאגה לשעת קרקס לאבא שלה. שעה שבה היא לא בטוחה מה היא רוצה לעשות, לשחק או לישון, את שניהם היא לא הצליחה לבצע. לאחר כשעה מורטת עצבים נשמע הדגל הלבן. יותר נכון, השקט נשמע במקום המלמולים והבכי המזדמן. לי לקח 2 דקות נוספות לסגור את היום.
בשעה 21:30 הייתי במיטה עם ספר טוב בדרך לשינה.
Liron Anavy - sent by blackberry
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה