יום שלישי רגוע, אין משהו מיוחד, פתאום קופץ לי הצורך הזה לדעת איזה יום היום. המבט מהחלון החוצה אומר שזה חורף. השעה היא שעת דמדומים. אבל אני רוצה לדעת יום בשבוע, כן הדבר הזה שמסומן ע"י שלוש אותיות ליד השעה בכל מכשיר.
אחרי המבט הזריז, למען תשובה לשאלה המטרידה, נזכרתי ששאלה זו מלווה אותי שנים. היום זה בגלל החלפת החיתולים של שביט ואלה במקביל לשאר המרדפים אותם יש לבצע כל יום. לפני כמה חודשים הסיבה הייתה אלה וההיריון הנוכחי, קודם לכן ההיריון הקודם.
בתור ילד כבר היה חשוב לדעת איזה יום היום, אבל לא ממש הבנו את העקרון, ועוד פחות התעמקנו בחשיבותו. בהמשך למדנו שהשיעורים הם פונקציה של היום בשבוע, זה חשוב למטרות הבאת שיעורי-בית (טוב, קריאת התרגילים ע"מ לדעת מה לענות) וסתם בכדי לדעת מתי יש חופש.
כמה שנים נוספות, צבא, זה בכדי לדעת מתי יוצאים לבית. או במקרה שלי, איך אפשר לצאת לבית בזמן הריתוק הנוכחי. זה דבר קריטי, עד ליום השחרור ואז פתאום כל השבוע נראה זהה.
לצערי הזהות בין הימים נמשכה זמן קצר. עבודה, לימודים וחברים טרפדו את ההזדמנות לשנות את הטבע האנושי. שוב ליום בשבוע הייתה משמעות.
אחרי הילד הראשון נוספה משמעות ללמה אני לא יודע איזה יום היום. בעוד שלפני זה תמיד היה שאריות מהחגיגה של אתמול, בין לילה זה הפך לשאריות של ה"חגיגה" מאתמול. רק שה"חגיגה" הזו מסריחה קצת פחות. חיתול מלא מריח יותר טוב ממישהו ש"רוקן" את עצמו מכמות אלכוהול. זה ידע מהלעמוד ליד, לרוב מושא הזוועה לא מרגיש את הצרה.
בעתיד, המאוד רחוק, כנראה שזה יהיה כמו סבתא. סבתא כבר לא יודעת איזה יום היום. זה לא משנה לה. מה שמשנה זה מי מגיע לביקור.
איכשהו 5 דקות ושנה הפכו אצלה למשהו זהה. כשלא מגיעים, זה שנה, גם אם אלו 5 הדקות שבהן נזכרים בפלאפון שנשכח מאחור. במקביל, כל זמן השהות בבית הינו דקה, גם אם ישנת בלילה על הספה במקום.
בפיזיקה זמן הוא מימד דמיוני. בפסיכולוגיה הגיון הוא דבר דמיוני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה