יום לפני האירוע של שביט והבלגן חוגג. שירלי מעוצבנת על הפח בגלל כוס שנמצאת בתוכו, צריך לזרוק את הכוס כי היא שבורה, אבל היא אוהבת אותה ובנוסף יש תיאוריית קונספירציה שהכוס והשקית עשו ביחד במטרה להכניס קוץ לרגל של רומי, בשעה 2:37 לפנות בוקר בדיוק.
שביט, אחרי טריפה אחת ולפני השנייה, משחרר אגזוז בטרמפולינה. מתברר שילדים קטנים הם מכונות מושלמות להמרת חלב לגז. חבל שהגז נמצא בתוך הבטן ולא בחוץ. בין לבין הוא מוצא זמן לדיון חשוב עם הצעצועים, מכה (לא תמיד באזור) וכמה מילים - משהו כמו אה קטן, לפעמים אוו קטן.
אלה, אחרי יום קניות, נרדמה בזמן האינהלציה, על שידת ההחתלה בהמשך, ובמיטה לבסוף. מתברר שילדה עם בטן מלאה ישנה כמו דוב, רק חבל שבגלל הנזלת היא גם נוחרת כמו דוב.
אחרי עוד מעט שכנועים, הגענו למסקנה שצריך לישון. כשעה לאחר מכן, הלכנו לישון.
בוקר. כולם ישנים. רק שירלי הגיעה למסקנה שצריך לקום, לשגע את כל העולם, ללכת למספרה (באיחור) ולדאוג בדרך לכל דבר שאינו קשור לנושא.
מצאתי את עצמי מסיע למספרה את שירלי - להלן שפן נסיונות, מאחוריה שביט - להלן צרחן במצב ישן, אלה - יחפה וללא מעיל. בכדי למנוע התקררות (כנראה של הגיהינום, למרות התירוץ) של אלה יש להדליק חימום. ההיגיון הוא פשוט: "עוף בתנור לא צריך אנטיביוטיקה."
אלה יצאה בסוף הסיבוב עם גב רטוב. שביט עדיין לא סובל מדברים מינוריים כמו ויסות חום.
חזרנו הביתה למטרות אינהלציה ואמבטיה + השלמת נוהל הקימה של רומי. רומי - להלן גוש פרווה, לא התלהבה מהשלב בו אלה ושביט הגיעו לבילוי משותף באמבטיות. הנסיון אומר שכלב לא אוהב סבון עם ריח טוב. יכול להיות שכלב יאהב סבון עם ריח חרא, אבל מי האידיוט שישים "סבון בריח חרא" על הכלב שלו?
נגמרו האמבטיות.
יש שידת החתלה אחת (ואפס חתולים - בצורה מפתיעה, הכמות ירדה כשנוספו שווארמות לאזור). שני פושעים הועלו לשידה, בשיטת הסרט הנע. שניהם גם נעו על מנת למנוע מהסרט לנוע.
לאחר שנגמר שלב ההלבשה שלהם, כולל קיפול זריז של השרוולים לפני (כנראה גם אחרי) קינוח האף בשרוול, עברתי להלבשה שלי. זה קל, בנוסף שביט נרדם. אחרי קרב קטן עם המכנסיים (לבן צובר לכלוך גם כשאין לכלוך) יצאנו. שווה ערך, אלה מובילה, אני עם תיק על הגב ושביט בידיים מאחור.
הגענו לאירוע כ-5 דקות לפני תחילתו, כמובן שלא היינו הראשונים, תמיד יש חברים שיקדימו וסבים. החברים שמקדימים הם אלו שאין להם ילדים. סבים זה דברים מיוחדים, אי-אפשר איתם ועוד פחות בלעדיהם.
האירוע עצמו לא היה מיוחד. מה לעשות, בגיל חודשיים כל תינוק ישן. אם מושא האירוע ישן, אז לא יכולות להיות פדיחות מסוג שבירת הקול - אירוביזיון... מה שזה אומר, זמן מצויין למפגש חברים. בעיקר כאלה "ששוכחים" איפה אתה גר. למרות שגילינו נקודה כאובה אחת - בחורף חולים. או לפחות בחורף חולים יותר מבקיץ. כך שכמה מהמוזמנים קיבלו הזמנה יותר דחופה לרופא ולמיטה. בנוסף, תמיד יש כמה שמסתבכים עם "תופעות טבע" (כבישים תוצרת מעצ למשל) וכתוצאה מכך לא מגיעים.
בגדול היה נחמד, אפילו שנאלצנו לשמור על היציאה מהאולם. אלה מצאה לעצמה כמה משפחות שהיו מוכנות לקחת אותה - אבל אנחנו לא מוותרים עליה. שביט העדיף להוכיח שהוא יודע לאכול, לכן הוא לא ניסה להתלוות למי שנחמד.
לקראת כניסת השבת חזרנו הביתה. בדרך שמעתי קונצרט נחירות בשלושה גרונות, ההגדרה המוזיקלית של זה היא: "מוצרט על חשיש." איך שחנינו קיבלתי את הגרנד-פינלה: קקופוניית ההתעוררות.
עלינו לבית, לסידור קל. לשביט היה רעיון מעניין באותו זמן - עוד אוכל. העיקוב שנגרם כתוצאה מהחלפת החיתול, תוקן ע"י דאגה לכך שאני אצטרך להחליף בגדים. מייד לאחר האוכל הוא נרדם, משאיר את אלה כתינוק דורש 'תשומי יחיד.
אלה נצלה את ההזדמנות עד תום!
לא היה מקום שהיא לא דחפה אליו ידיים. לא היה אחד שלא דיבר, החזיק וליטף אותה. לא הייתה שום פעולה שנעשתה ללא נוכחותה הצמודה - כמפקח ראשי. עד שכולם עזבו. כנרגע קצת, שמנו אותה במיטתה. שידורי הרדיו מהחדר של אלה נמשכו עוד זמן-מה, בסופם הגיעו נחירות קלות. שביט עוד דרש ארוחה או שתיים נוספות לקראת השינה, אבל גם הוא הבין את הכיוון.
סגרנו את היום בשנת לילה מלכותית - עד 10:00 בבוקר, עם התעוררות לאוכל אחד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה