המוצץ

בבוקרו של יום ראשון, לאחר סופש עמוס, אלה נעמדת במיטתה ושואגת. שביט, מי שאחראי להתעוררות המוקדמת, כבר עסוק בארוחת הבוקר שלו. השאגות גורמות לתגובת שרשרת, שירלי מנצלת את המרפק שלה, אני מתעורר, אלה מונפת על הידיים אל מחוץ למיטה וצריך לאתר מוצץ.
מוצץ - באנגלית pacifier שאומר משקיט, בעברית כמו בעברית, מתעלמים מהתוצאות של המעשה.
בבית בו ישנם שני תינוקות יש סביב 20 מוצצים. הם קיימים, תשאלו את שירלי היא תנקוב בזמני הקנייה והמספרים הסידוריים שלהם, הם רק לא נראים. זה לא בדיוק לא נראים, זה יותר נחבאים אל מתחת למיטה, מאחורי הספה, בתוך הכיור או בתוך מגירה/ארון אותם אלה פתחה. מוצצים מסתובבים בכל מקום, חוץ מבמקום בו הם צריכים להיות.
השיטה בסיסית למצוא מוצץ היא כדלקמן:
1. קח את המוצץ שאלה מחזיקה בפה.
2. החבא אותו בכיס. זה חשוב, עצם השמתו במקום בו הוא אמור להיות תגרום לאלה להתביית עליו.
3. חכה מספר דקות.
בשלב זה אלה מסתובבת עם מוצץ בפה, לפעמים רואים את שלב הביניים בו היא זוחלת אל מתחת למיטתה למען שלוף מוצץ זה או אחר, לרוב היא פשוט מופיעה עם מוצץ בפה.
זאת הנקודה להגיד, לאלה לא חשוב של מי המוצץ. למען האמת גם לשביט לא ממש חשוב, אבל הוא והמוצץ עדיין מנהלים יחסי אהבה-שנאה. לכן, כשאלה מגיעה עם מוצץ חובה לבדוק שהוא אכן שלה. באם המוצץ לא שלה קיימות שתי אפשרויות חוקיות:
האחת, לשלוף אותו מפיה בהקדם. זו אפשרות קלה, פשוטה וכואבת לאזניים. בנוסף, לא ברור מה בדיוק משיגים כאן, הרי כבר יש לי מוצץ בכיס.
השנייה, להביא את שביט. שביט, שעדיין לא מלאו לו 5 חודשים, מוכן תמיד ל"חטוף" מוצץ מאחותו. העובדה שאחותו לא רוצה לוותר על המוצץ, אלא רק דוחפת אותו לפיו ומושכת מיד, משמחת אותו.

לרוב לאחר איסוף מספיק מוצצים, אנחנו מרימים דגל לבן. דהיינו, מחזירים מספר מוצצים למקום, אחד לכל מיטה וילד לכל מיטה עם מוצץ.

לילה טוב.