הקריירה של שביט

יורש העצר שלנו הוא פוליטיקאי.
למען האמת, יורש העצר הוא כינוי ארכאי שנשאר מימי-הביניים. פוליטיקאי, לעומת זאת, הוא הגדרה עדכנית שנתנה לא מאביו. הבחור פשוט לא מתהפך. אבל, מדבר ללא הפסקה, כאילו שהוא בלע את ערוץ החדשות ביום שראש הממשלה התפטר.
חוץ מלדבר, משפטים מעולים לפי סטנדרד של פוליטיקאים וגנבים עם תעודות, הוא לא עושה הרבה. מדי פעם ממלא חיתול וצורח, זה כאילו שהחרא שלו מאוד משפיע עלינו. זה משפיע, מבחינת האוויר ולפעמים זיהום האוויר.
כשמחליפים לו את החרא שהוא ייצר, הוא מסוגל להשתין עלינו ואפילו בקשת. ממש הכנה ללהיות בכנסת, אחרי שנבחרים מאכילים את הבוחרים בחרא ומשתינים עליהם בקשת. גם המשפטים שהוא מוציא בתור צידוק (אנחנו מקווים שזה צידוק) נשמעים כאילו הם מערוץ הכנסת: "בהבהבהבהבה" ו"אבהבהבהדהדהדה רררררררררררר".
לפעמים, פעם-פעמיים ביום, הוא חוטף ניעור יסודי. האחות הגדולה שלו "מרביצה לו חינוך", שזה אומר מרביצה לו, בהתאם לחינוך. היא מתחילה בניעור הטרמפולינה, ממשיכה בהחלפת מוצצים ולפעמים סתם מועכת אותו מתוך אהבה. הבעייה היא שאין לנו מושג מה היא חושבת, היא עדיין לא מדברת ממש. לפעמים, לרוב לפני פליק רציני, היא "מסבירה" שהוא משך לה בשיער. למשוך לאלה בשיער זו עבירה שגוררת עונש מוות, או לפחות מכות רצח, תשאלו את אלה.
האדון, נכון להיום, לא מתלונן על רוב חלקי הטיפול. כל זמן שהוא לא ישן - אין בעיות כל זמן שלא כואב. כשהוא ישן, גם נגיעה של זבוב (בעיקר אם הוא ביד של אלה) תגרום לקפיצה שתזהיר את הסביבה. בפועל זה אומר - רומי למיטה, אלה עליו ואנחנו מנסים להפריד את אלה מכלי המשחיט הנוכחי.

יש גם יתרונות לפוליטיקאי. אמש, בשעה שלפני ה"קפה ולישון", הפוליטיקאי צייץ. הדבר הסטנדרטי הוא - "אוכל". קח סימילאק או אמא ודחוף לבטנו של היצור הבוכה, לאחר מספיק מילוי - שקט.
עקב מספר תקלות, הוא נאלץ לחכות עד שהאוכל יהיה מוכן. בינתיים, לקחתי את תפקיד ה"מרגיע" עליי והחזקתי אותו. הבכי לאט-לאט ירד, המוצץ, אותו הכנסתי לפיו, התייצב. פתאום, מעט לפני האוכל, קלטתי - הוא כמעט נרדם. מהר החזרתי אותו למיטתו, שיישן שם (וייתן לנו לשתות קפה שלא התקרר לגמרה) עד הבוקר, או לפחות עוד שעתיים.

נ.ב.
לא צריך לדאוג, הוא פוליטיקאי טוב - הוא לא אמר "תודה".