בזמן שאלה מרטיבה לנו את הבית, לשביט היו עיסוקים אחרים.
זה מתחיל בשתי עובדות בסיסיות:
1. הקטנטן לא מתהפך (לפחות כשהוא ער) מהגב לבטן.
2. בזחילה הוא גורר את רגל שמאל.
שאלנו בטיפת חלב מה ההמלצות, ענו לנו שהוא נחמד וחייכן. התברר לנו שמישהו יודע לגנוב את ההצגה, יכול להיות שאפילו מאחותו. הקשינו ושאלנו שוב. בפעם השלישית הרופא החליט לבדוק אותו, להבדיל מהניסיונות להצחיק אותו ולבדוק כמה זמן הוא צוחק. התשובה הייתה חד-משמעית - אני לא רואה בעייה. לכו לרופא שלו, הוא צריך לכתוב את ההפנייה.
הגענו לרופא שלו, חזרנו על הפרוצדורה של להפריד את הרופא מההצחקה של הילד. גם כאן התשובה הייתה, לא מוצא כלום. בסייג אחד, מכיוון שאתם באתם וזה ילד שני, כדאי ללכת לאיש מקצוע. בעברית - יש הפנייה!
לקח שבוע עד לקביעת התור, מתברר שיש עומס אדיר בתחום. בסופו של דבר, בצהרי יום ראשון רותחים, לקחנו אותו לפיזיוטרפיסטית.
הילד הוכיח שיש דברים שמושכים אותו. הם בעלי 4 רגליים, זנב ופרווה. כמובן, זוחלים אליהם במקום על המזרון ושילכו כל הפיזיוטפיסטיות לעזאזל. הבדיקה התארכה מאוד בזכות רומי, מצד שני, זה כל-כך חמוד לראות את הרדיפה אחרי גוש הפרווה הענקי.
בסיכום קיבלנו הצהרה שאין בעייה. אבל ליתר ביטחון שנבוא למעקב בהמשך. חוץ מזה שנשמור על החיוך שלו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה