המשך סאגת הגמילה מבית נקי. למי שלא זוכר, אלה נגמלת מחיתולים ואנחנו מהרעיון של נקיון (אפילו יחסי) של הבית.
אחרי מספר ימים שאלה מסתובבת ללא חיתול, הגענו למסקנות מרחיקות לכת.
הראשונה מביניהן, אלה שולטת מצויין בצרכיה. ליתר דיוק, היא שולטת מצויין בצרכיה ובמספקי-הצרכים. העובדות מדברות בעד עצמן. כשהיא מתרגזת (אבא לא מרשה לקחת עוגיה) היא עושה פיפי באמצע המטבח. לעומת זאת, שום דבר שבעולם לא ישכנע אותה לעשות את הפיפי של הבוקר בשירותים. גם ישיבה של חצי-שעה לא מועילה, היא זזה חצי מטר משם, ואז פתחה את השיבר.
המסקנה השנייה, הסבים הם סבים. היא הצליחה לסובב אותם כאילו אין מחר. ביסודיות רבה היא עושה כל דבר שהם לא מרשים, רק בכדי לבדוק האם ניתן להתחמק מהשירותים. קצת יותר נכון, להתחמק מהשימוש בשירותים למטרתם. לטבול ידיים בתוך האסלה ולצחוק, זה מותר והגיוני, כי את זה לא מרשים.
המסקנה השלישית, יש בידינו את נשק יום-הדין - החיתול. האיום הכי משמעותי שניתן להשתמש בו על אלה הוא חיתול. עצם ההבנה שהיא תלבש חיתול מפחידה אותה. ילדה, שלפני שבוע עוד רצה עם ריפוד מסיבי לתחת, פתאום נעלבת כשמציאים לה חיתול.
במקביל לגמילה מהחיתולים, לאלה יש פרוייקט נוסף: שביט. או "ק-קי-תי" או "ק-בי-תי" כמו שהיא טורחת לצרוח אליו.
שביט, בשלב הזחילה הלא-ברורה, צריך ללמוד ללכת. נכון לכרגע, הדבר שהכי מושך אותו זה רומי, אבל אלה דואגת לקבל את חלקה. הדרך היא "הדגמה בגובה העיניים של הליכת שש" ובמקביל לתת לו מוצץ ומכות לסירוגין.
במקרה ששביט עולה לה על העצבים (שקול ללקח לה צעצוע), השיטה היא או מכה או הפיכה לגב. השימוש הזה ב"שכיבת-חיפושית" נראה מבדר, רק שהוא לא הכי נחמד. השימוש במכות הוא ממש לא נחמד, אבל להוציא אותו זו עבודה בלתי-פוסקת. בנוסף, עכשיו שביט מתופף עם כל מה שנתפס ביד, על כל מה שמתחתיה. אם זה אומר פטיש והראש של אלה, אז יהיה מפגש של פטיש וראש.
רק להבהיר, אלה תדאג ש"המפגש" יהיה חד-פעמי עם הראש שלה ואם זה תלוי בה, אז רב-פעמי עם הראש של שביט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה