מתברר שישראל במלחמה. זוהי מלחמה יזומה בזמן "נוח" למטרות פוליטיות.
מצד אחד החמאס, ארגון טרור שמטרתו לשלוט. הדרך של החמאס לשלוט היא תוך שימוש באויב מלכד, טכניקה ידועה ומוכחת. מולו עומד ראש-ממשלה ישראלי שהולך לבחירות בקרוב.
בצורה לא מפתיעה, לפלסטינאים יש אינטרס בבחירות בישראל. בצורה "מפתיעה" לא מעניין אותם השיקולים הכלכליים והחברתיים, גם שיקולים של דת לא משחקים תפקיד ראשי עבורם. להם יש רצון עז לא להגיע לפיתרון. לחמאס אין זכות קיום ברגע ש"הבעיה הציונית" תיעלם. פועל יוצא מזה הוא מצב החירום התמידי שבו האזור מצוי.
בצורה מפתיעה, אני לא הולך לכתוב על איך צריך לפתור את הקונפליקט. מה לעשות - זה מעניין כמו בהייה בקליפות שום במשך יום.
על מה כן אכתוב, על מה קורה בסבב הנוכחי. הסבב הקודם, מבחינתי ולא מבחינת ההיסטוריה, היה מלחמת לבנון השנייה. באותו זמן היינו עדיין לפני החתונה והילדים. מעשית זה אמר ששמענו יותר חדשות.
היום, בזמן בו יש אזעקות לנפילות בדרום, אנחנו לא יכולים אפילו להרים טלפון. שם נופלים טילים, אנחנו מתעסקים בפצצות כימיות. אם מתנהלים נכון, שזה אומר ללכת למקלט/ממ"ד כשצריך, אז זה עובר בשלום. רק צריך להישאר רגועים.
זה נשמע פשטני, אבל זה נכון. רק חבל שזה קשה ליישום... אני זוכר מה שירלי עשתה לי...
תוספת קטנה: לפי שירלי זה "הילדים", התוספת הזו גורמת לה לדאגה. לא ברור האם זו דאגה שהם פוחדים או דאגה שהם רואים אותה פוחדת ולכן הם פוחדים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה