זה בעצם אומר הכל. גם שהצלחות האמיתיות ארוזות ומוכנות להעברה. דבר נוסף שזה אומר הוא שאין לנו זמן / כח לפתוח את הארגזים. הדבר השלישי שזה אומר הוא שאין לנו צורך במדיח.
במצב רגיל בני-תרבות מעדיפים לאכול בכלי אוכל. כלים חד-פעמיים אינם שייכים להגדרה זו, כל מי שניסה לאכול לחם שנחתך בסכין חד פעמית יודה בכך. המסקנה המתבקשת היא שאנחנו לא במצב רגיל. אנחנו בהמתנה!
ממתינים לדירה החדשה, שממתינה בתורה לקבלן, שממתין בתורו לטופס 4, שממתין לחתימה של אלוהים, אשתו ואחותו החורגת איתה הוא לא מדבר. ליתר ביטחון, הקבלן רוצה כבר את הכסף, תמיד יש סכנה שניטשה צדק ואלוהים מת...
חוץ מהדירה, אנחנו ממתינים גם לחופש. לא באותה ציפייה, אותו ״חופש״ הינו אחת ההוכחות החותכות לקיומו של השטן. זה ההסבר היחיד לעובדה שבכדי לתכנן חופש של שבועיים וחצי, אני צריך 10 שבועות של טלפונים, עדיין ביום הדין יהיה בלגן אדיר. בסיכום החופש מחזירים לגן ״פראים״ קטנים למטרות ״אילוף״, או בעברית מבקשים מנוחה להורים.
בין לבין נכנסו גם הנסיעות, מה״מדרגות״ (כינוי שאלה נתנה לבית) לגן ולעבודה. הנסיעה חזרה. עם בוא החופש גם הנסיעות מסביב. בסיכום היום הפכתי ליקיר של waze. כנראה גם של פז, אבל את זה אני אגלה רק בסוף הרבעון.
עיקר הבעיה בנסיעות היא לא הדלק או הבלאי של המכונית, גם לא התעייפות מהנהיגה. רק הזמן שנשרף הוא בעיה. זה הזמן בו ניתן היה לסדר מדיח, או לעשות כביסה או סתם לרבוץ מול הטלוויזיה שלא מחוברת לחשמל. יש המון מה לעשות עם הילדים, אבל שעתיים נסיעה ביום גומר אותם.
לסיכום רק הערה אחת לקצת אופטימיות: יש טופס טיולים, טופס 4 נמצא בתהליכים וכנראה יגמר בקרוב. מהרגע שיש טופס 4 ניתן לגור בבניין:)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה