זוהי שעתם של הפוליטיקאים. כל אפס מוציא נהמות משלו לכיוון הצד השני. מקדמים אג׳נדות לא ראויות על גבי החטופים. אני רק מחכה לאידיוט הראשון שיקשר את החטיפה לתוכנית בישול. בטח משהו בסגנון ״טרמפ לבישול - נערים חוטפים ביס״. או משהו אחר חסר טעם.
בצורה מפתיעה, בבעיה האמיתית לא נגעו, אפילו לא ברבע גיהוק. למה אין תחבורה ציבורית ראויה בישראל? זה הפך למשהו ברור וידוע, חייבים טרמפים. אין אפשרות להגיע מנתניה לרעננה באוטובוס, לפחות לא בזמן הגיוני של פחות מפי שניים מנסיעה ברכב. אבל לבוא בטענות על הפקרות, אין לנו בעיה.
בבית אנחנו עם ה״חוטפים״. אלה שחוטפים מכות ונשיכות, לפעמים גם בעיטות. ילדים בבית, תתפלל שהקירות יישארו באותו מקום.
הילדים גדלו, לפחות מספיק בכדי שהבגדים משנה שעברה לא יתאימו. התוצאה היא קנייה מסיבית של בגדים. רק שעכשיו כבר יש בעיה, אלה אוהבת לבחור בגדים בעצמה. להבדיל משביט שייבחר בגד על סמך מיקומו, מה שנתפס ביד הוא מה שהוא רוצה, גם אם זה מצנפת לילה ורודה שנפלה לאנגלי בשנת תרפפו ולא עברה כביסה מאז. אלה חייבת לקחת את מה שהיא אוהבת. הלו-קיטי במקום הראשון, מיקי (מיני) מאוס ועוד מספר דמויות במקום השני וצבע סגול. עוד תוספת חשובה עבור אלה, שהשמלה תתנפנף כשמסתובבים. הכל ייבדק בבית לפני היציאה, במעלית מול השכנים ומול כל מי שלא ברח מספיק מהר. בלונדי לרוב ״זוכה״ בזכות להיות הבודקת הראשונה, לפעמים היא גם זוכה בנפילה הגונה של אלה עליה בתהליך.
אם שביט זה יותר קל. צריך לדאוג לבגד זמין, להרחיק את אלה לפני שהיא תבחר לו חולצה ורודה עם מלמלה (זה יפה!) ותשכנע אותו שזה מה שיפה לו. בחלק מהמקרים היא פשוט מחזירה למקום את הבגד המוכן ושמה אחר במקומו. מבחינת שביט מה שחשוב הוא ״אני חתיך״. אוהב ״לחטוף״ מחמאות, למען ההגינות, הוא גם מחלק אותן לכולם.
במקביל לגידול בבגדים יש גם גידול בבגרות. אלה פעם ראשונה הלכה עם חברה. אני קיבלתי טלפון הסבר, או בצורה היותר מוכרת, הודעה מוקלטת - תביא רק ילד אחד מהגן. אחרי ההודעה הגיע הסבר, הילדה הלכה לבקר חברה, הן מבלות ונהנות. רק חבל שהגעתי להפריעה לה ולקחת אותה לישון בבית. מה שמעניין בסיפור הוא העובדה שהילדות דאגו לזה, הן היו אלו שלחצו ודאגו לכך שהאימהות ידברו.
שנה הבאה גן עירייה, יש לי הרגשה ששקט יהיה בימים שהמסיבה לא אצלנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה