באחד מימי השרב של אוגוסט, בעודי עושה את דרכי לרכב שמתבשל בחום, הגיעה אלי תובנה קטנה. זה נחת בעקבות הבעיה החדשה שלנו מול אגף החינוך העירוני. לקח שנים להוציא הצהרה רשמית ששביט על הספקטרום האוטיסטי, מספר לא מבוטל של חודשים לקבל חוות דעת נוספת ע"מ שיהיה לכך תוקף (במקרה של שביט ניתן גם להבין למה) ואז מגיע אגף החינוך.
מתברר שבין האגף לבין עצמו אין קשר. אחרת לא ניתן להסביר את הבקשה שנשלח את האבחון בדחיפות ואת ההודעה שהגיעה יומיים אחרי על כך שבעצם לא ניתן לטפל בבקשה. המזל של שביט הוא שלשירלי יש הבנה של הביורוקרטיה, בקיצור היא דאגה להראות שיש פטיש מוכן ביד שמאחורי הגב. עכשיו נקווה שהוא לא ייקרא לדגל, פעם הקודמת הם הבינו את הרמז.
כפי שניתן היה לצפות, העניינים הסתדרו לאחר הגעה למקום. זה קשה להגיד שלא יעשו משהו לאדם שעומד מולך, זה אפילו יותר מסובך כשמגיעים עם כלב נחייה ומסבירים את המורכבות הנוספת. בנוסף צריך לזכור ששירלי גם מכירה עוד כמה נפשות שם. למען האמת, אחרי שהכל הסתדר והיא סיפרה כבדרך אגב למישהי היא גילתה שזו מישהי שמכירה את ראש אגף החינוך. בשלב הזה הגילוי היה רק קוריוז, הכל כבר סגור.
אחרי הסגירה עברנו לשלב הלסגור עם שביט. הוא צריך חולצות להבנה שאין ברירה, הוא בבית הספר שנקבע לו. החולצות הגיעו תוך יום ונכנסו לארון. ההבנה נשארה מחוץ לבית. כנראה שההסבר היחיד ששכנעה אותו לעלות לכתה א הוא Xbox. שהוגדר בצורה הבאה: "רק ילד בכתה א (ומעלה) מספיק בוגר בשביל לשחק בבית ב-xbox." בביליארד קוראים לזה שימוש ב-3 קירות.
לסיכום נשארה עוד הבטחה אחת מהתחלת הפוסט.
התובנה! שהיא מאוד פשוטה, ילד הוא יהלום. כל יהלום דורש ליטוש, כל ילד דורש חינוך. ישנם כאלה שדורשים יותר וישנם כאלה שדורשים פחות, אבל כולם דורשים את הליטוש. סוג העבודה שצריך לבצע משתנה מילד לילד, אלה צריכה את היכולת להתרכז (ויואנס עושה את העבודה) בעוד ששביט צריך המון הסברים בתחום החברתי. למען האמת, הוא מודע לכך ונעזר באלה כל פעם שהוא יכול. אלה מצידה לרוב עוזרת, אבל לפעמים גם דואגת לשים מהמורות סתם בשביל הכיף.
יש ימים בהם שני היהלומים הקטנים בוהקים באור סנוורים, ויש ימים בהם חוסר הליטוש חותך את בשרנו. קשה לדעת מה יילד יום. אנחנו לומדים ומקווים לטוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה