קפריסין

המסע התחיל ברגל ימין, בשיט עדיף להתחיל עם רוח בגב ולא ברגליים. במקום שנוכל להפליג ישירות לקפריסין מהרצליה (כפי שתוכנן) הפלגנו מהרצליה לחיפה ומחיפה לקפריסין.
הפלגה מהרצליה לחיפה התנהלה בדרך חדשה עקב מזג האוויר המדהים. מצאנו את עצמנו באזורים חדשים בסיפון, חלקם מפאת הצורך, רובם בגלל הרוח וההטיה המטורפת של הספינה. עד לשעות הערב, בהן הגענו למרינה בחיפה, הספקנו להתקלח טוב במי ים מלוחים וקרים. למזלנו בערב היינו במקלחות של המרינה, לא רמה גבוהה אבל הרבה יותר טוב מאלה של הסירה.
בערב דאגנו לארוחת ערב קלה על בסיס סנדוויצ'ים ועייפות. בין לבין נקבע לנו תור לביקורת דרכונים ב4 וחצי לפנות בוקר. את הלילה בילינו בלהתרגל לשינה בכוך שמתאים לעכבר גדול.
בבוקר (עד כדי כמה שאפשר לקרוא 4 לפנות בוקר בשם בוקר) התייצבנו לבדיקת דרכונים לפני הפלגה. שתי השוטרות שבדקו אותנו עוד דאגו להזכיר איזה שטות בטופס שגרמה למסכן כלשהו לקבל טלפון הזוי בשעה 4:10. בסיכום לאחר בדיקה מהירה קיבלנו אישור להתחפף מישראל והתחלנו בהפלגה.
הפלגה לקפריסין היא חוויה. 30 שעות על הים בספינה שגודלה הוא פחות משני חדרים, עם צידה בכמות שתספק 10 אנשים. ליתר ביטחון ללא טבח רציני. האוכל הכי מבושל שהגענו אליו היה אורז.
אחרי מספר שעות של כחול מכל הכיוונים מבינים מה המהות של שיט. זה המדבר החדש, המדבר ללא כל ההיפים לכאורה שלא יהססו להרוג אדם בכדי להגן על ג'וק. במדבר הכחול עשינו דרכנו בנחת עד לשעת השקיעה. בלילה, כך התברר לנו, צריך משמרות על ההגה. בפועל זה זמן להיכרות עם השותפים למסע. שעה וחצי של תצפית על כוכבים, אורות באופק וסתם הן החיים בים. כמובן שזה הזמן בו למדתי להפעיל את הגז בספינה, ליתר ביטחון בחושך.
את האורות של קפריסין הספקתי לראות בשעות הבוקר המוקדמות לפני התנומה השנייה שלי, זו שלאחר משמרת לילה חביבה.
ההגעה למרינה היא פרוצדורה קלה, אמנם יש טיפה ביורוקרטיה (ישראל לא שייכת לאיחוד האירופי ומרגישים בכך) אבל לקח פחות משעה והיינו במקלחת. המרינה של לימסול באמת ברמה גבוהה. כנראה שהיה שם שיפוץ לפני שנתיים והמקום נראה כמו מוזיאון. בתוך המרינה מסתובב צוות ששולה זבל שהגיע בטעות למים. זריקה של זבל למים בצורה מכוונת נראית כמו דרך לשחק "השולף המהיר" מול כיתת יורים, אולי תספיק לפגוע במישהו לפני שתהפוך למסננת.
במרינה (וסביבתה) בילינו עוד יומיים. כאשר ביום האחרון גילינו משהו מעניין עוגן בחוץ. בבוקר הבחנו ב3 תרנים מתמרים מעל גבול המרינה. התקנים נראו טיפה מוזר, אבל עדיין לא חריגים מספיק. כשבהמשך היום שטנו בקרבת המפלצת התברר לנו מה זה. זו יאכטה ששווה 340 מיליון סטרלינג.
בצורה טיפה מגוחכת, היחס ליאכטה במחיר כזה שקול ליחס אותו קיבל צב ים ענק ששחה לידינו. שניהם ניסו להתחמק מהמצלמה, הצב הצליח.
הביקור הסתיים בטיסה חזרה מקפריסין לישראל. חברת תעופה זולה, כ45 דקות טיסה ועוד 20 על המטוס שנחת והגענו לבלגן המקומי. האמת שהבלגן המקומי הורגש כבר במטוס. לידי ישב חבית שאפילו עם הרבה מאמץ לא הצליח להכנס לכסא (ברוחב) וניסה להסביר למה הוא מרים את ידיות המושב. בשאר חלקי המטוס שרר אי-סדר מופתי בזכות מספר ילדים, חלקם אפילו קטנים. שאגות מצד לצד והמצאה הזויה שחובה לקפוץ מהכסא ברגעים הספורים בהם לא דולק השלט לחהדק חגורות בין ההמראה לנחיתה.
ביקורת דרכונים מהירה אחרי תור מבולגן סגרה את תהליך התאקלמות.