להזיז קיר ב60 סנטימטרים

אנחנו באמצע שיפוץ. ליתר דיוק אנחנו אחרי השבוע המטורף ביותר שהיה לי בשנים האחרונות.
דאגנו לכל הדברים מראש, אבל עדיין הבלגן חגג. זה התחיל מהשבוע לפני, כשצריך לארוז תיקי לילדים לשהייה אצל הסבים, לארוז את הבית ולארוז לנו ציוד לשבוע במלון שנמצא 20 דקות מהבית.
ביום שבת, בין האריזות, עוד הקפצנו ילד לסבים וכלבות לפנסיון. את היום סגרנו ב1 בלילה, כי צריך לקום ב5 לפנות בוקר. חובה לציין שאפילו קמנו בזמן. רק שהיה מחסור קל באחד מרכיבי השילוש הקדוש של הבוקר - החלב נגמר. קפה יש (מעט...) ומים לא חסר. בקיצור הבוקר התחיל הפוך.
שבוע שמתחיל הפוך ממשיך בלגן שלם. עקב דרישות שונות, היינו על פנסיון מלא במלון, שזה אומר 3 ארוחות. המזל הוא ששירלי מצאה דיאטה שמיועדת לבני אדם ולא לרובוטים. זה גרם לזה שנאכל כמו בני אדם ולא כמו צמד בבונים בחנות ממתקים. אמנם שירלי ויתרה על הדגים בגלל העצמות, אבל שאר הוויתורים היו מסיבה נכונה - לא מספיק טעים. פה המקום להדגיש, זה לא אומר לא-טעים, זה פשוט כי הדבר שיש ליד יותר טעים.
היום הראשון עוד עבר בסדר, עשיתי למזוודות טיול לעבודה בדרך למלון, אבל זה סביר. ביום השני הלחץ עלה. השיפוץ מתקדם וצריך תשובות. במקביל יש גרסה לשחרר בעבודה, מה שאמר שבין הבחירה של השולחן לכיסאות היו מספר הודעות לגבי הגרסה. בזמן ששירלי נמרחת בבוץ, טלפונים. בזמן ששירלי במסאז', מיילים. בזמן שהיא בראיון עבודה, בדיקת קוד. בזמן ששירלי ישנה, טיפול בשרת שורר שהחליט שהוא לא מתעדכן.
בין כל הדברים הללו גם צריך לוודא שהסבים במצב תקין. אלה מסוגלת להריץ אנשים לכל הכיוונים עם לא עוצרים אותה בזמן. שביט לא מריץ אנשים, אבל הוא מסוגל לגרום להם לשבת ולחשוב יום שלם על בעיה שהוא אמר להם לפתור. בנוסף לילדים יש 2 כלבות שפעם ראשונה נשארות לא בבית ולא איתנו. והכי בעייתי, אין קפה באמצע הלילה במלון. גם אחרי שקניתי חלב, הקפה הוא עדיין סוג ג' כי את זה מספיק אנשים מכירים.
ביום שישי, אחרי שבוע ארוך, הסתיימה השהות במלון והגרסה עלתה לאוויר. חזרנו הביתה לאזור הלבן. כל הבית אבק. התחלנו בארגון הדברים לשינה ומייד קפצנו להחזיר את הכלבות. אחרי שהן הבינו שחוזרים לשגרה, המשכנו בלהביא את הילדים הביתה. בין לבין, הרובוט עבד שעות נוספות. שואב האבק הוצא ממחבואו והבית עדיין לבן ומחכה למנקה.