בית ומוסקטרים

חזרנו מיוון עם תובנה מעניינת, צריך לעבור ליישוב יותר קהילתי. זה די מתבקש כשמבינים כשאלה מביאה צרצר לכתה (אחרי שהוא גרם לנו לחוסר שינה משך כמה ימים) והמורה נבהלת ממנו. זה בטוח ממנו (צרצר) ולא ממנה (צרצרה) כי הוא דאג לצרצר כל הלילה.
מההחלטה עד לביצוע לקח לנו מעט זמן. חוזה עם מתווך, בדיקת מחירים וכ'ו. התחלנו במרוץ של מכירה וקניה.
לגבי המכירה היה יחסית פשוט, הגיעו כמה קונים פוטנציאליים, הצעות מחיר וסגרנו. אפילו הדברים שלא היו סגורים במאת האחוזים נסגרו בקלות. כולל החלפת הלצות עם עורכי הדין של שני הצדדים. רק לאחר מכן (בקנייה) התברר לנו כמה אפשר להתדרדר בעסקות דומות.
בקנייה לעומת זאת גילינו עולם חדש - או עד איפה עסקה יכולה להידרדר. זה התחיל במחיר לא הגיוני לחירבה, אחרי מעט מסע ומתן המחיר ירד לאזור הסביר - לא מציאה. אבל זה היה רק הסיפתח. זה המשיך בהתנהלות מסוג חדש, קרב עורכי דין. זה לא משהו לא צפוי, ולמרות זאת יש גבול לשטויות. ברגע שקבענו תאריך לחתימה הוכנס סעיף שביטל את החתימה והכל התחיל מחדש.
עוד התקשקשויות ונקבע תאריך לחתימה בפעם השנייה. הגענו לעורכת הדין של 3 אחים והופתענו. זה התחיל בהסבר מעורך הדין שלנו שהגיע לפנינו ושמע אותה מסבירה את החוזה (בפעם החמישית באותו יום), המשיך בשיעור בהבנת הנקרא - הם קיבלו נכשל. התדרדר לבריחה של אחד מהאחים, מטרה - להפעיל לחץ, תוצאה - ממוצע האינטיליגנציה בחדר עלה ברמות מטורפות.
בשלב הזה העו"ד שלנו כבר איבד תקווה שתהיה חתימה היום. אנחנו התחלנו לחשוב שהייתה שגיאה לא להביא את מוקה - היא הייתה מצליחה להסביר למוכרים דברים. הגענו למסקנה שזה לא העפרונות הלא מחודדים בקלמר, אלו העפרונות בלי הראש. אחרי מעל שעתיים גם הם הבינו שחתימה לא תהיה היום והלכנו לבית.
יום למחרת הצליחו להסביר להם על מה הם חותמים (ועל העובדה שעם העט חותמים על הנייר ולא עם הנייר על העט) אבל בשביל לחתום בפועל הם צריכים להגיע ביחד. גם עם הביחד כבר יש בעיה, הדבר היחיד שמשותף ביניהם הוא הרצון לכסף מהעסקה.
אנחנו כבר הבנו מה הולך להיות ומיהרנו להכין את כל החוזה חתום ומוכן לחתימתם, שזה אומר מוכן למספר שעות של דיונים אינטיליגנטים שאסיה הייתה יכולה לנהל בקלות. בין לבין כבר עלתה המחשבה להתקשר לספארי לברר האם לא חסר להם משהו... ולבקש שכר עבודה מהישוב על פינוי של מספר יצורים. עורך הדין שלנו הודיע שהוא יטפל בעניין, וזה כנראה ייקח לו מספר שעות של נהימות, נביחות ועוד מספר רעשים לא מוגדרים אותם הוא יזדקק להפיק מול המוסקטרים. בשלב הזה הם קיבלו את השם, למרות שדיומא מתחנן למספר דקות בהן הוא יוכל להודיע שאין לו קשר לדבר וחוץ מה3 אין בינם לבין גיבוריו דבר.
כאשר הגיע שלב הטיפול ההערכה הראשונית הוכחה כנכונה. זה התחיל בישיבה ארוכה על החוזה (קרוא וכתוב?) שבסופה צריך לחתום. 3 פעמים שמעתי את השאלה איפה ואת השאלה איך. הדבר היחיד שהיה ברור בכל רצף הנהימות היה "מה עם הצ'ק?" שנבלע בבלגן שעורכת הדין יצרה - הדפסה עם שגיאות כתיב.
אחרי החתימות וסיבוב נוסף של הדפסות, בעוד אנו עסוקים בלנסות לאתר את מכונת הצילום (כנראה בשירותים) מועדון הקריאה נפתח שוב. 3 יצורים עסוקים בפענוח דפים שקשורים לחוזה. בינתיים העורך דין שלנו כבר ויתר על הנימוס והתחיל בעקיצות ארסיות ו"עדינות". זה היה פתרון מושלם כי חוץ מעורכת הדין שלהם לא היה מי שיקלוט את הדבר בצד השני. היא כבר ממילא הייתה בלחץ היסטרי מהבלגן הנוכחי ולכן זה היה בגדר הכל הולך. הכל לא כולל את המדפסת, זה מכשיר עצמאי שנמצא מחוץ לחלל והזמן.
בסיכום של שעתיים מתישות היה לנו חוזים חתומים. נשארו מספר מינימלי של פרוצדורות מול הבנק ויאללה לשיפוץ.