כנגד ארבעה ימים דברה ההגדה.
ערב שבת - בו ביקרנו את הסבים (משני הצדדים) ונתנו לילדים להשתעשע בהם. מה לעשות, סבים הם חיות המחמד של הנכדים. בכדי שהם יגידו "אסור" צריך לבצע התחננות רשמית לפי כל כללי הטקס, כולל וידוא שהאש חמה בדרך הישנה - הכנסת יד.
כמו שניתן להבין, הילדים עשו מסיבה פרועה מהבוקר עד לנסיעה חזרה הביתה. המסיבה גם כללה מיני מזונות שאינם ראויים למאכל אדם, ולכן הם מוגשים בחדר האוכל הקיבוצי. על הדרך הם הספיקו ללמד את בת דודתם מה המשמעות של סבים, או איפה הם מחביאים את הדברים המעניינים בבית - ביצי הפתעה. זה קצת דומה למה שאנחנו היינו עושים לסבתא, אמנם זה היה שוקולד פרה וסוכריות יין, אבל העיקרון זהה.
יום שבת - בו ערכנו קניות ל"על האש" של יום ראשון. איכשהו מצאנו את עצמנו בתורים של שני סופרים שונים בהפרש של שעה. מתברר שפסח גורם לאנשים לצאת ולקנות פיתות ולחם כאילו יש רעב.
בערב קינחנו בערב פיצות, שריד היסטורי לתקופה האפלה בה לא ניתן היה לקנות פיצה בפסח. כיום הבעיה היחידה היא בהזמנה טלפונית, המרכזיות לא עומדות בעומס של השיחות, מה שאומר שעדיף הזמנה ברשת.
ערב פיצות עם מעל 10 ילדים הופך מהר מאוד לקייטנה פרועה. אלה מתוקף היותה ללא ריטלין הספיקה לדאוג לקרב חבורות לא ברור עם הילדים של הפיקניק של השכנים. אף אחד לא ממש הבין על מה הם רבו, כנראה שגם הם לא, היחסים בין החברות הספיקו לחזור למצב תקין עוד לפני שהבנו על מה הם רבו. תגלית נוספת שהייתה היא העובדה שעל נדנדה פשוטה אפשר לדחוס 4 ילדים, החמישי ברח כך שהם לא נעצרו בגלל כשל טכני.
את ערב הפיצות סיימנו במקלחות זריזות ע"מ שיהיה כוח ל"על האש" למחרת.
ערב חג שני - בו דאגנו לקומזיץ קטן עם חברים. מה ששכחנו הוא לדאוג לארוחת בוקר. בשעה 10:30 הילדים ניסו לחטוף ירקות מהסלט ששירלי עמלה עליו. הפרצוף של החברים שלא הפנימו את העובדה שטרמיט רעב יאכל מה שיש על השולחן אמר הכל. להגיד "לא" לממתקים זה משהו ברור, להגיד "לא" לאכילת מלפפון זה כבר משהו אחר. מצד שני, עמידת הדום שנוכחותו של דג גוררת או היכולת להעיף עוגת שוקולד "כי היא לא טעימה" נותנים הסבר למצב הקולינרי של הילדים. לגבי מצב הרעב קיבלנו אינדיקציה מאלה בצורה הפשוטה, היא עשתה סיבוב השלמות אחת לכמה זמן. בסבבים הראשונים כיכבה העוגה, בהמשך הבשר והחומוס, בין לבין המרשמלו ולסיכום בנסיעה חזרה הביתה היא ושביט דאגו לכרסם השלמות מהשאריות. בערב רק שביט ביקש תוספת בשר.
חג השני - בו עשינו צהריים פיצות. ערב הוא דבר מאוחר לילדים ולכן עושים ברדק בצהרי היום. הילדים נהנו מפיצות אישיות בהתאם לטעמם האישי, המבוגרים למדו מה קורה כשמתבלבלים בין הפיצה לבין בריכת השחייה של הקאנטרי, בעברית פשוטה - עודף רוטב היסטרי. זה לא ממש רעיון טוב. זה גם לא ממש טעים, אבל זה מספק בדיחות מטבח חדשות. בעיקר כי הפיצה השנייה אני לא הייתי שותף, והיא התפרקה על שולחן החיתוכים. כשיש מספיק "מבוגרים אחראים" נותנים את המושכות למי שהוא לא מבוגר ולמי שאינו אחראי.
את הפיצות חתמנו במלון ואבטיח - יחי הקיץ.
