לפני רגע שלחתי את כל הרישומים לשירלי. אין בזה שום דבר מיוחד, חוץ מהעובדה שהפעם היא הזכירה לי לבצע את זה כשאני ליד המחשב. נא להדגיש ליד המחשב, להבדיל מ-נוהג / אוכל / נמצא אצל לקוח או כל מקום שאינו בטווח הגיוני מהמחשב. לפחות בנקודה קריטית זו ההריון לא פגע, עדיין כל התזכורות יתבצעו במיקום הכי פחות הגיוני ובזמן שחוץ מלגלגל את העיניים ולהגיע למסקנה שגם אלוהים לא יוכל לפענח אישה, אין דבר שתוכל לבצע. פעם זו לא הייתה יוצאת מן הכלל, היא רק הייתה במשך 30 דקות כך שבסיכום כבר חזרנו הביתה, הוצאתי את רומי, הבאתי מהרכב את הפלפלים הכבושים ששכחתי שם, הכנתי תה ועדיין התזכורת נמשכה אז "זכרתי".
אני עדיין סופג את ההאשמה על תפיסת שריר ברגל (למה זה לא קורה ללשון???) שהיתה עקב נעילת כפכף חדש. הסיבה הרשמית, לא הלכתי מספיק לאט. התרגום הוא: "יש צב אחד שהצלחת לעקוף, כל שאר הצבים עקפו אותנו".
בבוקר אמא שלי הצהירה ששירלי לא עלתה מספיק במשקל, כי אני מפריע לאכול, הבחילות וחוסר היכולת לאכול דברים טעימים לא משפיעים. הגודל צריך להיות של היפופוטם גדול, לא היפופטם קטן. בקיצור צריך כבר 7 קילו, לא 6. מעניין שבעיטה אחת מהחזרזירון הורידה את כל הביקורת. הבעיטות מספיק רציניות כדי שיהיה אפשר לחוש אותן לא רק דרך האזניים ("הרגשתיייייי אותתתתתתה!!!").
אתמול לעומת זאת הייתה תופעה חדשה, מתברר שאני כבר לא יכול פלס את דרכנו במסעדה. פעם, פעם (לפני שבועיים) הייתי הולך בין כסאות הסועדים ואיפה שהלכתי שירלי הייתה הולכת בעקבותי. אתמול לעומת זאת, שירלי לא הצליחה לעבור בין 2 הכסאות בגלל הבטן. מבחינתה זה היה מאוד מתסכל לגלות שכבר לא ניתן לפלס לה את הדרך. הואשמתי בעובדה שהחנקתי את הצחוק, לא שמתי לב לבעייה ושבגללי האוכל מתעקב.
מתברר שיש זמן לעוד כמה דברים קצרים (כוס תה חמה מדי...)
זה קצת מוזר, אבל אני זוכר תקופה בהסטוריה העתיקה בה לא עשיתי שגיאות. או לפחות ברגע שתיקנתי אותן הן נסגרו. זה היה לפני שהוכרזנו כנשואים. נזכרתי בתקופה זו אחרי ששוב פעם אמרתי לשירלי לשים את החדק בין הרגליים, מתברר שזה גורר גל תגובות מבולבלות שבסופן המסקנה: "אתה אשם". דרך אגב, אני עדיין לא יודע במה. כנראה שהבעל אשם בכל דבר, בגשם שירד, בחמסין, בעובדה שלא הבנתי מה רוצים ממני בבוקר, בזה שהסנדוויץ' הכיל נקניק (אחרי ההוראה לשים אותו), בזה שהוא לא הכיל נקניק (אחרי ההוראה "שלא תעיז לשים נקניק בסנדוויץ'") ובכל דבר אחר שהטבע עשה עד היום. אולי למעט הדברים המועילים.הנקודה המעניינת זה שאני גם אשם בזה ששירלי קמה מהר וכואב לה / יש לה סחרחורת. זה קרה קודם לידי כך שנזכרתי, טוב נו הוזכר לי אחרי שלא הצלחתי להתאפק וצחקתי. מי שגם יוצאת מבולבלת לגמרי מהיחס היא רומי. רומי כבר הגיע למצב שהיא מקבלת קיטורים על קשקושי הזנב, על זה שהיא מנסה לעזור, על זה שהיא מנסה לא לעזור.
בקיצור מצא (ווף) את ההבדלים (ווף-ווף).
אני מבטיח שהפעם הבאה לא תהיה הסברים על איך חיים עם אישה בהריון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה