שבועות, חג החלב. מה שאומר חסר לי סטייק! למען האמת אני מוכן להתפשר על המבורגר או אפילו שניצל מעוף, גם נקנקיות יהיו בסדר, רק שזה יהיה בשר.
ביהדות יש את המנהג המשונה (והמאוד נחמד) של להצמיד לכל חג את המאכלים שלו:
חגי תשרי - הדבש שיהיה מתוק בשנה הקרובה.
חנוכה - סופגניות ולביבות לזכר נס פח השמן.
טו בשבט - פירות יבשים כי זה חג האילנות.
פורים - אזני המן ללא צורך בהסברים.
פסח - מצות לזכר הלחם שלא הספיק להחמיץ ביציאת מצרים.
יום העצמאות - סטייקים כי בהקמת המדינה שחטו כמה פרות קדושות.
לג בעומר - תפוחי אדמה מהאש כי הם דומים לאבנים שנזרקו על הרומאים ממצדה (לא ניתן לאכול חץ וקשת...)
שבועות - חלב מביכורי החליבה לאחר ההמלטות.
אני אישית מאוד אוהב את הרעיון של המאכלים לכל חג, זה גורם שיהיה מעניין. גם לא ממש מפריע לי שבפסח אין פיצריות פתוחות כי אני יכול להכין דברים בבית. שבועות הוא נקודה מיוחדת בגלל ההפרדה של בשר וחלב. משום מה גם אנשים שאינם דתיים לא חושבים להוסיף בשר לארוחת הערב בשבועות וכך יוצא שאני מגיע הביתה אחרי 2 ארוחות ערב (ההורים שלי ושל שירלי) ומוצא את עצמי רעב. שלא יהיה ספק אני אוהב מוצרי חלב, נכון לרגע כתיבת שורות אלו יש לנו במקרר גבינות מבאפלו, עיזים ופרות, רובם מיועדות לי כי יש להן מספר דו ספרתי (או תלת ספרתי) של אחוזי שומן.
זה נכון שיש במקרר שניצלים ונקנקיות ואפילו נקניק. זה ייקח לי פחות מ-10 דקות לאלתר משהו לאכילה. ועדיין אני מתחבט בשאלת ה"למה". למה אני עדיין רעב, למרות שיש במקרר את כל האפשרויות לארוחת לילה תקינה לחלוטין של דירת רווקים (חסרים בגדים זרוקים בסלון לשם אווירה, אבל ניתן להתפשר).
התשובה ההגיונית של "אני עצלן" נשמעת נורא נכונה, עד לרגע שאני מוצא את עצמי כותב על המחשב במקום לכתוב על הצלחת. ברור שצריך משהו שיגרום לתזוזה. ניחוח הסטייק, ריח השפק או סתם אדי נקנקיות מבושלות כולם יגרמו לטיסת אמוק למטבח תוך העפת כל מה שבדרך. או שאולי צריך זירוז מהאשה, בסגנון של "זה לא בריא לך", העובדה שלחיות זה לא בריא (בסוף כולם מתים...) לא תזיז אותה מדעתה.
או שאולי אני צריך החלטה של "יום הנקניק הלאומי" - מבצע חיסול של הנקניק הנחמד שקורא לי מהמקרר. בסוף זה תמיד נגמר ב-"מה שהולך טוב עם הקפה שלפני השינה". בקיצור מכל הסאגה הזו אני עדיין רעב, אבל לפחות הגעתי למסקנה שאני רוצה קפה... כן אני יודע, קפה זה חלבי כך שהוא מתאים לשבועות, מצד שני גם סנדוויץ עם גבינה ונקניק מתאים לחג. והסנדוויץ' גם משביע...
ביהדות יש את המנהג המשונה (והמאוד נחמד) של להצמיד לכל חג את המאכלים שלו:
חגי תשרי - הדבש שיהיה מתוק בשנה הקרובה.
חנוכה - סופגניות ולביבות לזכר נס פח השמן.
טו בשבט - פירות יבשים כי זה חג האילנות.
פורים - אזני המן ללא צורך בהסברים.
פסח - מצות לזכר הלחם שלא הספיק להחמיץ ביציאת מצרים.
יום העצמאות - סטייקים כי בהקמת המדינה שחטו כמה פרות קדושות.
לג בעומר - תפוחי אדמה מהאש כי הם דומים לאבנים שנזרקו על הרומאים ממצדה (לא ניתן לאכול חץ וקשת...)
שבועות - חלב מביכורי החליבה לאחר ההמלטות.
אני אישית מאוד אוהב את הרעיון של המאכלים לכל חג, זה גורם שיהיה מעניין. גם לא ממש מפריע לי שבפסח אין פיצריות פתוחות כי אני יכול להכין דברים בבית. שבועות הוא נקודה מיוחדת בגלל ההפרדה של בשר וחלב. משום מה גם אנשים שאינם דתיים לא חושבים להוסיף בשר לארוחת הערב בשבועות וכך יוצא שאני מגיע הביתה אחרי 2 ארוחות ערב (ההורים שלי ושל שירלי) ומוצא את עצמי רעב. שלא יהיה ספק אני אוהב מוצרי חלב, נכון לרגע כתיבת שורות אלו יש לנו במקרר גבינות מבאפלו, עיזים ופרות, רובם מיועדות לי כי יש להן מספר דו ספרתי (או תלת ספרתי) של אחוזי שומן.
זה נכון שיש במקרר שניצלים ונקנקיות ואפילו נקניק. זה ייקח לי פחות מ-10 דקות לאלתר משהו לאכילה. ועדיין אני מתחבט בשאלת ה"למה". למה אני עדיין רעב, למרות שיש במקרר את כל האפשרויות לארוחת לילה תקינה לחלוטין של דירת רווקים (חסרים בגדים זרוקים בסלון לשם אווירה, אבל ניתן להתפשר).
התשובה ההגיונית של "אני עצלן" נשמעת נורא נכונה, עד לרגע שאני מוצא את עצמי כותב על המחשב במקום לכתוב על הצלחת. ברור שצריך משהו שיגרום לתזוזה. ניחוח הסטייק, ריח השפק או סתם אדי נקנקיות מבושלות כולם יגרמו לטיסת אמוק למטבח תוך העפת כל מה שבדרך. או שאולי צריך זירוז מהאשה, בסגנון של "זה לא בריא לך", העובדה שלחיות זה לא בריא (בסוף כולם מתים...) לא תזיז אותה מדעתה.
או שאולי אני צריך החלטה של "יום הנקניק הלאומי" - מבצע חיסול של הנקניק הנחמד שקורא לי מהמקרר. בסוף זה תמיד נגמר ב-"מה שהולך טוב עם הקפה שלפני השינה". בקיצור מכל הסאגה הזו אני עדיין רעב, אבל לפחות הגעתי למסקנה שאני רוצה קפה... כן אני יודע, קפה זה חלבי כך שהוא מתאים לשבועות, מצד שני גם סנדוויץ עם גבינה ונקניק מתאים לחג. והסנדוויץ' גם משביע...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה