תובנות לשנה החדשה

שנה חדשה. חשבתי שאני אסכם מה היה ומה צריך להיות, אבל לא, כרגיל עיכוב קטן שינה את כל התוכניות.
את בוקרו של ערב החג בילינו בבית ובקניות של מעט מוצרים חסרים. משהו כמו יום שישי חוץ מהעובדה שנגמר החלב בסופר(!?!) ומיהרתי לחזור ע"מ לשמוע את המצעד בגלגל"צ, לא היה שווה, אבל זה בילוי משותף חביב.
בערב עצמו הגענו לקיבוץ לארוחת החג ולפגוש חברים. זה תמיד נחמד להתחיל שנה חדשה בארוחה מוזרה, אף-פעם אל תמעיט בערכו של טבח בקיבוץ. הייתה מנה שהיא אלתור. הרעיון - שיגעון, הביצוע - דיכאון. איכשהו זו הייתה המנה העיקרית של שירלי וכך היא משארה רעבה.
תוספת נוספת לבעיה הייתה אלה. אלה, שהוסעה בעגלה בפעם הראשונה בקיבוץ גרמה להתקפי חרדה לאמא וכדי שיהיה מעניין יותר נזכרה שהיא גם רוצה לאכול מיד בסיום ארוחת הערב. את הקפה שירלי שתתה בבית, ואילו אנוכי שתיתי ברכב את מחצית כוס הקפה שלקחתי. מחציתה השנייה של הכוס נגמעה ע"י מדרכה בעלת חורים. אחרי כל הבלגן הזה מיהרנו לבית לאמבטיה (של אלה) ולשינה (של אף אחד, בזכות אלה).
בחג עצמו נסענו להורים של שירלי. אריזה דקדקנית של התיק הצילה אותנו ממספר לא מבוטל של תקלות. קורס באילוף סבתות וסבים היה עושה ניסים אם הייתה אפשרות ליצור אותו.
נתחיל מההתחלה. בלילה לא ישנו טוב - גזים (אולי ניתן למלא בהם את מיכל הסודה?) מה שגרם לנו להתעורר באיחור. מצאנו את עצמנו עומדים לפני ההחלטה האם להאכיל אותה אצלנו או אצל הסבים. הפור נפל ולקחנו אותה לסבים לפני שהיא הבינה שהיא רעבה.
אצל הסבים היו מעט יותר ידיים מכרגיל בהחלפת הטיטול. אלה הבינה את גודל המשימה וביצעה אותה בצורה כמעט מושלמת. היא דאגה לקקי מייד כשהטיטול לא היה במקום ולאחר שהסבתא התאוששה מההלם הראשוני וטיפלה ב"חרדל הריחני" הגיעה המנה השנייה, שפריץ. הסיכום היה, החלפת בגדים, סבתא המומה וערימת תירוצים מגומגמים שהצחיקה אותנו - למודי הנסיון. בהחלפות הבאות כבר ידעו מה הולך לקרות ופעלו בהתאם.
בהמשך, באיחור של כשעה עקב החלפת החיתול+האכלה של אלה, אכלנו ארוחת בו-צה-ערב. תוך כדי ארוחה היה מצעד לעגלה שגרם לארוחה להימשך כמו ארוחה צרפתית. מובן מאליו שכמה מנות (לפחות אחת מוצהרת) חוממו פעמיים בגלל שהן נשכחו, עקב גיחה לעגלה, לפני שהן הגיעו לשולחן.
נכון לכרגע (וכנראה לנצח) אין לי מושג מה בדיוק אכלתי. זה היה טעים, אבל ראשי היה עסוק ב"איפה אלה נמצאת" או "על איזה ידיים" היא מבלה כעת. בצורה לא מפתיעה אלה הפכה להיות מן תפוח אדמה לוהט. טוב שלא עשינו מדורה, מישהו היה בטוח זורק אותה פנימה לבישול מהיר.
בדרך חזרה עצרנו אצל הדודים, להגיד שלום ולהציג לראווה את מה שהפך כבר לשק תפודים המנמנם בשקט בכל מצב. ביקור קצר (של כ-2 שעות) בו ניתן לראות את העתיד - בת המבוגרת בכמה חודשים מאלה. והיהלום שבכתר, דודה מאכילה את אלה.
חזרנו לבית עייפים אך רצוצים, מהר סיימנו את האמבטיה. הלילה עבר בשקט יחסי, בבוקר הוערנו ע"י אחותי שהגיעה לביקור יחד עם ארוחת הבוקר. במצב רגיל זה לא קורה, כשצריך להאכיל תינוק כל 3-4 שעות, הכל יכול לקרות.
המשכנו לאחר מכן את דרכנו לקיבוץ, ביקור סבים קצר. חזרה לבית למען האכל תינוקך (וקבל אורחיך). הפכנו למארחים גרועים, כל דיכפין ילך ויכין לעצמו קפה/תה - העוגה במקרר.
אחרי מאמץ עילאי להחליט מה עושים ביום שישי בערב, הגענו להחלטה. יוצאים לבית קפה. מכיוון שבחרנו בבית-קפה בעל מנות לא טעימות במיוחד עשינו ארוחת ערב מקדימה מהירה כך לנוכל לאכול קינוח חביב ליד הקפה.
מפליא אותי שלא זרקו אותנו על כמות הזמן שבילינו שם ביחס לגודל ההזמנות. בכל מקרה היה כיף להיפגש עם חברים במקום נורמלי, בזכות מניפולציה קלה (הקדמה של הארוחה במעט) היה חלון זמן של כ-3 שעות בהן אלה ישנה.
כנראה שאת השנה היהודית מסכמים בסליחות - ביום כיפור, רק צריך לברר איך עושים את ארוחת הבוקר של אותו יום...