חגים. אני מנסה לבצע סיכום של קורותינו בזמן זה. הסיכום נכתב בהמשכים, במצבים שונים של עירנות, בין ישן לגמרי שלא זוכר מה הייתה תחילת המשפט, לבין "ער" אותו מצב בו מתגלות כל המטלות שנשכחו היום. לכל מי שמודאג, אני גם שוכח לענות לטלפונים ולצלצל לאנשים. ניתן להשאיר הודעות אצל שירלי, גם היא יכולה לשכוח אותן, היתרון היחיד בזה הוא שאז זה לא אני אשם...
התוצאה העיקרית של ריבוי החגים היא שאין לי מושג מה קורה עם עצמי. אני ניקיתי את המקלדת של המחשב! זה יכול לסכם את מצב הבלבול. לא צריך לדאוג, היא עדיין מלוכלכת, רק העברתי מגבון שלא יגיע לאלה...
מחוץ לבלגן הכללי ולענני הערפל שעוטפים את המוח בשעות העירנות קיימות שעות השינה בהן לא ניתן לעשות הרבה מהפחד שהן ייגמרו תכף בזעקת רעב. שירלי כבר מזמן איבדה את השעון הביולוגי, גם שעון יד אחד הפסיק לתפקד (אבל זה לא קשור).
היום אלה קיבלה חיסונים. לחשוב על החיסונים כששירלי קוראת מתכון זה רעיון רע. הרגע נשמעו גניחות של "יוווווו זה טעעעעעעעעעעים". עם מחשה על המזרק וספר מסדרת דמדומים ליד המיטה זה מעביר צינה כלשהי בלב, אפילו שלי... טוב כנראה שאני לאט לאט מתיישב יותר טוב בנעליים של "אבא" (נעלי עבודה מלאות בוץ כשחושבים על אבא שלי, מעניין איך אלה תדמיין אותם כשלה יהיהו ילדים).
יום שני היה שקט, עד לאמבטיה אז קיבלנו הסבר לפתגם הידוע: "לא לשפוך את התינוק עם המים של האמבטיה". מישהי דאגה לעשות קקי בתוך האמבטיה, מייד עם כניסתה למים. תוך פחות מ-2 דקות המים היו עם גוון ירקרק וריח מתאים. המים רוקנו כשהגברת בפנים ועקב בעיות לוגיסטיות הוחלט על מקלחת צרפתית להיום. חיתול עם סבון בתור סיפתח וחיתול להוריד את הסבון לסיום. בין לבין תינוקת משועשעת שהבינה מצויין איזה ברוך היא עשתה ודאגה לסחוט כל שבריר שנייה של תענוג מהאירוע.
יום ראשון נמצא בערפל טוטלי, כנראה שיש משהו להדחיק, אני רק לא זוכר מה:)
שבת בילינו עם חברים במסעדה, לשם שינוי הארוחה הייתה משותפת לשלושתנו יחד עם זוג חברים. מישהי צייצה לנו בזמן האוכל וכך שירלי נאלצה לחכות מעט יותר מהדרוש לסטייק שלה (היה מצויין - טעמתי) לפחות את הגניבות ממני היא יכלה לבצע תוך כדי האכלה. לא צריך יותר מדי ע"מ לשאוב אוכל מהצלחת של הבעל, בנוסף זה אוכל ללא קלוריות, הקלוריות במצב זה הולכות לבעל.
בנוסף קנינו מנשא שמתאים לתינוקת פראית שלא אוהבת יותר מדי חום. המנשא נוסה בהצלחה עם רומי, עכשיו נשאר רק שרומי תנסה אותו בעצמה ונהיה מסודרים. חוץמהחלפת החיתולים, לא ברור לנו האם רומי צריכה לסגור את החיתול עם הפה או עם הרגל. אז היא בינתיים משמשת כסוס בלבד (סוס-מגבת ריר ליתר דיוק). העכבר הגדול כבר דואג מעט לתינוקת, בעיקר בעיתות משבר - אז הסירנות מתחילות לפעול ורצף האריות נשפח מגרונה של זמרת האופרה.
עוד דבר חשוב שקרה בשבת הוא הציוצים עצמם. סופסוף יש ציוצים שהם לא רק "אוכל אוכל אוכל" או "גזים ברררררפפ גזים ברררררררררררפ, תנו לישון!" אלא ציוצים אמיתיים. מבט לכיוון מסויים ורעשים שדומים לנסיון שיחה, למען האמת לפעמים זה מרגיש בדיוק כמו לדבר עם אמא שלה.
יום שישי בערב, חזרנו מבילוי שכמו תמיד התחיל מישיבה בבית תוך מחשבה "מה עושים היום?" מחשבה כזו מובילה לסקר של את מי לא פגשנו הכי הרבה זמן ביחס למרחק + כמות הזמן הפנוי. התשובה גרמה לטלפונים בזמן האוכל (של אלה) תיאום הגעה (איחרנו בשעה...) נסיעה בפועל, גילוי שחסר מוצץ, קרב סוער על למה חסר מוצץ, קרב סוער על למה לא צריך מוצץ והסכמה סופית שאם התינוקת ישנה אז היא לא צריכה מוצץ. אלה קלטה את השלב האחרון והחליטה לא להירדם בזמן שהיא הייתה צריכה להיות רדומה, זה בהמשך.
התוצאה העיקרית של ריבוי החגים היא שאין לי מושג מה קורה עם עצמי. אני ניקיתי את המקלדת של המחשב! זה יכול לסכם את מצב הבלבול. לא צריך לדאוג, היא עדיין מלוכלכת, רק העברתי מגבון שלא יגיע לאלה...
מחוץ לבלגן הכללי ולענני הערפל שעוטפים את המוח בשעות העירנות קיימות שעות השינה בהן לא ניתן לעשות הרבה מהפחד שהן ייגמרו תכף בזעקת רעב. שירלי כבר מזמן איבדה את השעון הביולוגי, גם שעון יד אחד הפסיק לתפקד (אבל זה לא קשור).
היום אלה קיבלה חיסונים. לחשוב על החיסונים כששירלי קוראת מתכון זה רעיון רע. הרגע נשמעו גניחות של "יוווווו זה טעעעעעעעעעעים". עם מחשה על המזרק וספר מסדרת דמדומים ליד המיטה זה מעביר צינה כלשהי בלב, אפילו שלי... טוב כנראה שאני לאט לאט מתיישב יותר טוב בנעליים של "אבא" (נעלי עבודה מלאות בוץ כשחושבים על אבא שלי, מעניין איך אלה תדמיין אותם כשלה יהיהו ילדים).
יום שני היה שקט, עד לאמבטיה אז קיבלנו הסבר לפתגם הידוע: "לא לשפוך את התינוק עם המים של האמבטיה". מישהי דאגה לעשות קקי בתוך האמבטיה, מייד עם כניסתה למים. תוך פחות מ-2 דקות המים היו עם גוון ירקרק וריח מתאים. המים רוקנו כשהגברת בפנים ועקב בעיות לוגיסטיות הוחלט על מקלחת צרפתית להיום. חיתול עם סבון בתור סיפתח וחיתול להוריד את הסבון לסיום. בין לבין תינוקת משועשעת שהבינה מצויין איזה ברוך היא עשתה ודאגה לסחוט כל שבריר שנייה של תענוג מהאירוע.
יום ראשון נמצא בערפל טוטלי, כנראה שיש משהו להדחיק, אני רק לא זוכר מה:)
שבת בילינו עם חברים במסעדה, לשם שינוי הארוחה הייתה משותפת לשלושתנו יחד עם זוג חברים. מישהי צייצה לנו בזמן האוכל וכך שירלי נאלצה לחכות מעט יותר מהדרוש לסטייק שלה (היה מצויין - טעמתי) לפחות את הגניבות ממני היא יכלה לבצע תוך כדי האכלה. לא צריך יותר מדי ע"מ לשאוב אוכל מהצלחת של הבעל, בנוסף זה אוכל ללא קלוריות, הקלוריות במצב זה הולכות לבעל.
בנוסף קנינו מנשא שמתאים לתינוקת פראית שלא אוהבת יותר מדי חום. המנשא נוסה בהצלחה עם רומי, עכשיו נשאר רק שרומי תנסה אותו בעצמה ונהיה מסודרים. חוץמהחלפת החיתולים, לא ברור לנו האם רומי צריכה לסגור את החיתול עם הפה או עם הרגל. אז היא בינתיים משמשת כסוס בלבד (סוס-מגבת ריר ליתר דיוק). העכבר הגדול כבר דואג מעט לתינוקת, בעיקר בעיתות משבר - אז הסירנות מתחילות לפעול ורצף האריות נשפח מגרונה של זמרת האופרה.
עוד דבר חשוב שקרה בשבת הוא הציוצים עצמם. סופסוף יש ציוצים שהם לא רק "אוכל אוכל אוכל" או "גזים ברררררפפ גזים ברררררררררררפ, תנו לישון!" אלא ציוצים אמיתיים. מבט לכיוון מסויים ורעשים שדומים לנסיון שיחה, למען האמת לפעמים זה מרגיש בדיוק כמו לדבר עם אמא שלה.
יום שישי בערב, חזרנו מבילוי שכמו תמיד התחיל מישיבה בבית תוך מחשבה "מה עושים היום?" מחשבה כזו מובילה לסקר של את מי לא פגשנו הכי הרבה זמן ביחס למרחק + כמות הזמן הפנוי. התשובה גרמה לטלפונים בזמן האוכל (של אלה) תיאום הגעה (איחרנו בשעה...) נסיעה בפועל, גילוי שחסר מוצץ, קרב סוער על למה חסר מוצץ, קרב סוער על למה לא צריך מוצץ והסכמה סופית שאם התינוקת ישנה אז היא לא צריכה מוצץ. אלה קלטה את השלב האחרון והחליטה לא להירדם בזמן שהיא הייתה צריכה להיות רדומה, זה בהמשך.
הגענו, מתברר שככל שמגיעים מיותר נקודות התחלה יש יותר בלגן בתיאום. אנחנו לא היינו יותר מדי מסודרים בהגעה, פעם הבאה ניקח יותר מארוחה אחת לאפרוח שמצייץ לנו אחת לארבע שעות. אחרי התאקלמות קלה ושתיית כמויות של "תה" שמתאימות לגמל קטן (לא היה נעים לשתות יותר), ניסינו להתארגן על מה אוכלים או לפחות על האיפה. פה נכנסה העובדה שצריך לתאם בין 4 נקודות פתיחה שונות. לכל אחד יש דרישות משלו לגבי האוכל, קפה בלבד, לא פיצה, משלוח, לא משלוח וכו'. מלאכת התיאום נעשתה בשיטת הנאבוט. מכה בראש או מסדרת את הבן-אדם (הכללה גסה אבל הכרחית) או משביטה אותו כך שבסוף ההצבעה תהיה פה אחד (רעב...)
בין לבין לאלה היו דרישות משלה. אוכל בכמות ומילוי החיתול. כמובן שלא היינו מספיק מאורגנים להחלפה ואלה דאגה לנצל את העובדה עד הסוף, החיתול היה צהוב ירוק ריחני במיוחד עת הוא נשלח אחר כבוד לפח. עצירת נשימה בוצעה ע"י האבא והבת, בעוד האמא מביטה עליהם בפליאה על מה ולמה הם משנים את צבע עורם לכחול.
ימים רביעי וחמישי נשכחו בתהום הנשייה. מתברר ששבוע הוא בקירוב טוב זמן אינסופי... אני רק זוכר את הדג שנלקח ע"י חברים לפח תוך חשש שמה הוא יקפוץ מהמגש לרצפה לפני שהוא יבצע את ההיכרות הרשמית. היו שם הרבה סיפורים מסביב, אבל זה נראה כמו ספגטי מבחינתי. כנראה שיש סיבה לכתוב דברים כשהם קורים ולא לחכות להזדמנות...בין לבין לאלה היו דרישות משלה. אוכל בכמות ומילוי החיתול. כמובן שלא היינו מספיק מאורגנים להחלפה ואלה דאגה לנצל את העובדה עד הסוף, החיתול היה צהוב ירוק ריחני במיוחד עת הוא נשלח אחר כבוד לפח. עצירת נשימה בוצעה ע"י האבא והבת, בעוד האמא מביטה עליהם בפליאה על מה ולמה הם משנים את צבע עורם לכחול.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה