עוד חופש נחת עלינו. התוצאות הן בלבול מלא של כלל הבית.
אלה, עדיין עם קצת שאריות מהחיסון, כבר לא יודעת מי יאכיל אותה ואיפה. גם האמבטיות כבר לא בשעה כל כך קבועה כמו קודם. לפחות ההורים במצב רגיל - רצים לכל הכיוונים תוך זריקת פיסות אינפורמציה לא חשובות אחד לשני.
שירלי, ללא שעון ביולוגי, עסוקה במה יהיה אחרי החגים. איך היא תבשל ומה. שאלת האיך נובעת רובה ככולה מהעובדה שעכשיו יש מצב בו בתנור יש מאפה מוכן ובעריסה יש תינוק צורח, אל מי פונים? את הבעייה של איך רומי תצא פתרנו על ידי מנשא. אחרי חיפושים ובדיקות של כמה סוגים בסוף נמצא הפיתרון. מנשא שהוא רצועות מרופדות בו מושיבים את אלה והיא מצידה בודקת את כל העולם, נושמת את הסביבה ומתפרעת.
רומי, האגף השפוי, מנצלת כל הזדמנות ל"צומי" ללא שמץ בושה. בשאר הזמן היא ישנה ואוכלת. כמו כל כלב טוב היא דואגת להציג את ראשה הפרוותי בכל מקום בו אין לכלב מה לעשות. מעבר לזה היא מדי פעם פוגשת חבר על 4 שעימו ניתן לשחק. פאי התבלטה בתחום הזה בעיקר כשהיא עברה לשחק "ים-יבשה" תוך ניצול העובדה שלרומי אסור להיכנס למטבח.
אנוכי, כותב שורות אלו, עדיין מחפש את שעות (שנות?) השינה האבודות.
והעולם כמנהגו נוהג, חג הבא יהיה חנוכה - חג השריפות הגדול...
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה