אתמול ביקרתי במסעדת פועלים קטנה שנמצאת ליד העבודה שלי. למסעדה קוראים "רימונים", לפי מה שהולך שם זה כנראה רימוני-יד.
כמו כל סיפור טוב גם הארוחה ההיא התחילה בישיבה. ישיבה שהייתה אמורה להיגמר ב-12:00 ובפועל נגמרה ב-10 דקות איחור. מה עושים? הולכים מהר לארוחת צהריים במקום הקרוב ביותר - "רימונים".
קיבלתי מספר אזהרות לפני ההגעה לשם. קיבלתי תיאורים ערטילאיים של המקום. הדבר היחיד שלא קיבלתי הוא הסבר מעמיק על מה קורה שם.
המקום נקי! אין שום חרק באזור, למרות שאני לא בטוח שהסיבה היא נקיון ולא איזה חוש טעם מינימלי שקיים בנמלים.
נכנסים המקום עמוס עד אפס מקום. מזל שהגעתי רק עם חבר אחד... ההסבר שלו לעומס היה פינוי איטי, זה לא עומס אמיתי.
השלב הראשון הוא לקחת שתייה, אני יודע שכאן ישראל, אבל בכל זאת. לקחתי בקבוק מהמקרר, לפי הטעם הכניסו אותו למקרר אחרי בישול ארוך בשמש. כמובן שזה התגלה רק לקראת הסיום, עת לגמתי נוזל זה.
השלב הבא הוא סלטים. אין מה להגיד, פה הם שיחקו אותה. הסלטים מדהימים ביחס לסוג המסעדה (או ביחס לשאר...)
אחרי הסלטים צריך לשים הכל על השולחן ולקחת את המנה העיקרית והתוספות. אני לקחתי מנת גולש. הבשר הגיעה מפרה(?) זקנה שכנראה נחתחה ישירות לקוביות גולש. בערך חצי מהבשר היה חתיכות שהקצב שלי היה מתבייש שהן ייצאו ללקוח. בנוסף הבישול היה מהיר (למה שעתיים על האש, חצי שעה תספיק) וליתר ביטחון נזרק פנימה שמן (מכונות?) שיעזור להסוות את גודל האימה.
ליד זה לקחתי אורז לבן (שספג הרבה רוטב מגעיל מהגולש) ושעועית שאותה לא רצחו בצורה גסה כמו את הבשר.
באמצע האוכל חברי טעם מהצ'יפס אותו הוא לקח וגילה שהוא קר. ללא היסוס הוא הלך ע"מ שיחליפו לו את הצ'יפס. ההחלפה התבצעה בצורה הבאה:
שפוך מהצלחת למגש הגדול (ממנו נותנים את המנות)
ערבב במגש הגדול
קח כף צ'יפס מהמגש הגדול ושים בצלחת
הדבר היחיד שהיה חסר לארוחה זו בשביל להיות סרט אימה הוא בקבוק ג'וני ווקר רד לייבל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה