יש משהו לסבתות עם כובע של תינוק. זה כנראה הדבר היחיד שעליו הן בטוח יסכימו. זה לא משנה דת, גזע ומין, סבתא תמיד תגיד שהתינוק צריך כובע.
מה מביא אותי להרהר בכובע? העובדה שהוא מסתובב בבית ללא מטרה (שוב...) זה קורה אחת ליומיים שלושה, יוצאים מהבית, חוזרים אל הבית, פורקים את כל הציוד ומאבדים את הכובע.
בצורה מוזרה יש לנו רק כובע אחד. זהו הפריט שהכי מתלכלך (מדרכה, כביש, רכב וכו') ומצד שני "למה צריך יותר מאחד?"
כך יצא שאנחנו מחזיקים שמיכה בכל מקום, מוצץ בתיק ומוצץ בעריסה. שניהם מכירים את הרצפה הכביש והידיים של סבתא ששוטפות אותם בוקר וערב לפני שאלה מפילה אותם שוב. אבל כובע אחד ל"קיץ" וכובע אחד ל"חורף".
מתי נוסיף מוצץ (או 3...) - מייד, זה רק תלוי במתי יהיו 2 דקות פנויות.
מתי נוסיף כובע - זה סיפור. צריך לעשות סקר שוק. יש חנות באילת שמוכרת את הכובע בשקל (ישן, לא חדש) פחות. אולי בנסיעה לשם שמתוכננת לסתיו של 2020 נעבור ונקנה. אחרי סקר השוק יש לבצע סקר פדחת, האם התוצאה של השוק מחשמלת מספיק את הראש? באם לאו חוזרים לשלב הראשון של הסקר.
היתרון הגדול בכל הסקרים הללו הוא שבסוף היא תהיה מספיק גדולה בשביל שזה לא יהיה רלוונטי ואז זה יחכה לילד הבא (בתקווה שהוא יגדל יותר מהר מהסקר).
בסוף במילא לאלה יש ידיים שיודעות מצויין להעיף את פיסת הבד שיושבת לה על העיניים ומגרדת בראש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה