סיכום בריתה

יום שבת 23 באוקטובר שעה 2 בלילה. 19 שעות מתחילת היום לפי השעון, לפי ההרגשה - עשור.

זה מרגיש כמו משהו מהעבר הרחוק, אבל, היום התחיל כששירלי קמה, האכילה את רומי, האכילה את אלה והוציאה את רומי (לאו דווקא בסדר זה). אני באותו זמן עדיין ניסיתי לישון.

בשעה 9:00 סופית הייתי צריך לקום. נסיעה קצרה לספר שיסדר את שירלי, הוא לא הזיז איברים חשובים (האף שלה זז בכוחות עצמו 10 ס"מ למעלה).

חזרה מהספר, אירגון שלי, של אלה ושל הדברים הנחוצים חיתולים, מגבונים, אוכל ו-נעליים של אלה. את האירגון קטע טלפון של שירלי שהודיעה שהיא כבר סיימה להתארגן ולכן צריך להחזיר אותה. הגעתי לשם עם מכנסיים מחוייטות, חולצה מחוייטת וכפכפי-אמבטיה...

חזרה לבית, עוד כמה דברים קטנים ויאללה נוסעים. הגענו ב-11:40. מתברר שזה כבר מאוחר... אמא שלי הספיקה להתקשר בדאגה לברר האם ביטלנו, חברים כבר הספיקו להגיע וליתר ביטחון כשהוציאו (כל מי שנכח עזר בהוצאה) את אלה מהעגלה התברר שהיא עם נעל אחת. הנעל השנייה נפלה ברכב, אבל למי אכפת, העיקר יש סיבה לפניקה.

האירוע עצמו עבר בשקט יחסי, ברכה של הרב (ידיד של המשפחה) ורחל (קצרה היריעה מלתאר). הרבה אנשים, חלקם התלוננו שהסבתא "גנבה" את הילדה בהתחלת האירוע והרדימה אותה טוב-טוב עד לסיומו. התינוקת מצידה אמרה שהיה אירוע חלום, אבל היה טוב להתעורר בסוף ולראות איך כל מי שנשאר משתטה בעזרת בובות שהביאה הדודה. זה מוזר לקרוא לאחות שלי דודה?!?

בסך הכול המטרה העיקרית של אירוע כזה היא להוריד עומס מכולם.
מאיתנו ע"י ריכוז כל מי שאחרת היה מגיעה אלינו לבית וגורם לנו לעוד בלגן (שלא חסר כרגע...) מהאורחים ע"י הגדרת מועד ברור שאפשר להגיע, לראות את אלה או סתם להגיד מזל-טוב ולצאת מידי חובה. בנוסף זה ברור שהם לא מפריעים, משהו שלא תמיד ברור כשמגיעים לביקור בבית.
אפשר להגיד שזה נועד להקל על כל מי שיש לא בעיה להגיע, לא משנה אם זו בעיה של זמן, כשרות, "פולניות יתר" או סתם מרחק (כן זה פתר לחברים מרחוק את הבעיה).

היה נחמד. מצומצם בכוח, ע"י ההגדרה שלא נזמין את כל החברים אלא רק כאלה שזקוקים לתירוץ או שאין אירוע בלעדיהם. אפילו בצמצום היינו צריכים אולם, אני לא רוצה לחשוב על מה היה קורה אם באמת היינו נותנים דרור לעצמנו בנושא ההזמנות...

אחרי שגמרנו לסדר את הדברים באולם חזרנו הביתה, להחליף בגדים (חוץ מלאלה, זה חמוד והיא עדיין לא מתלוננת) ולרוץ להורים של שירלי. הרעיון של להישאר בבית עם האדרנלין לא נשמע טוב. אולי לאלה ולרומי, אבל אחת לא מתלוננת כל זמן שיש בקבוק זמין וחיתול יבש, ואת השנייה ניתן לשחד ע"י טיול או צעצוע או סתם ליטופים.

המעניין הוא שעד לשעה 20:00 לא אכלנו משהו מסודר וגם לא חשבנו על לאכול. רק בשעות הערב קלטנו את המצב, זה היה בערך שעה לפני ששירלי התחילה לנקר. אלה בזמן זה קיבלה טיפול א"א מסבתה, רק שהיא לא תצא מפונקת מדי מכל זה...

את הכתיבה נאלצתי לעשות בהמשכים, בהתחלה כי הייתי עייף, לאחר מכן כי לא היה זמן, בסיכום הכל כתוב. גם מה שלא כתוב במפורש, כתוב.

נ.ב. לאלו שלא הגיעו: הפסדתם:)