חם בחוץ, אוגוסט עם החמסינים והמחאות. חם בבית, שירלי עם ההריון נגד המזגן. חם לאלה, 39.4 בשעה 4:30 בלילה.
האמת, החום התחיל אתמול. היא לא התנהגה כרגיל בגן, בדקו ומצאו יש חום. בהתחשב בכך שאלו תופעות צפויות של החיסון, לא דאגנו. עדיין מדדנו חום בערב, אקמולי ושינה, בלילה לא היה צריך אקמולי ולשינה היא חזרה כשרק הנחנו לה.
משום מה, דווקא בשעות בהן רוצים לישון, החום קופץ. כך יצא שב-4:30 הוקפצנו לאקמולי נוסף. ב-6:30 לאוכל, החום יורד התיאבון עולה. בינתיים שירלי דאגה לתור לרופא, 8:30, הגענו כדי לקבל אישור שאין בעיה מיידית. בקיצור יום מחלת ילד, אותו שכחתי לקחת כי מישהי הייתה אפטית מדי, אפילו לא שחקה עם הרופא.
חזרנו הביתה, התקוות שלי ליום עבודה התנפצו כמו חלון שחוטף לבנה. אמנם ניסיתי לסדר עוד משהו קטן ודחוף, אבל גם זה לא ממש עבד.
בשעה 10:30, שוב דרישה לאוכל, הפעם משהו קטן כי ב-12:30 יש ארוחת צהריים. איכשהו בזמן הזה, בין הארוחות, היא הייתה קצת ערה והתרוצצה בבית. אני לא בטוח שההתרוצצות הזאת היא דבר חיובי, כמות הנפילות שראיתי היום שקולה לכמות של החודש האחרון.
אחרי המרק של סבא וקינוח של אפרסק ושזיף, הגברת נפלה למיטה לשעתיים וחצי. אמנם היו כמה הפסקות קטנות לבכי, אולם הוא נפסק לפני שהספקתי לפתוח את הדלת לחדרה. הייתה לי מיני-מנוחה, או מנוחה-פעילה, או בצורה יותר ברורה: מנוחה-סיוט.
כשלבסוף היא התעוררה, הבכי לא השתתק לפני שפתחתי את הדלת, היא הייתה מבולבלת. ילד חולה זה דבר מעצבן. ילד חולה שלא מסוגל לדבר זה טירוף. מצאנו את עצמנו, שירלי הגיעה מתישהו לקחת חלק במסיבה, עושים טוטו-כאבים. מה כואב לה? הראש, הבטן, השיניים או הקוצים בתחת? יכול להיות שבכלל לא כואב, היא סתם עייפה, אי-אפשר לדעת ללא התערבות פולשנית.
אחרי בילוי עם אמא, שזה בילוי מפוקפק לאמא. אלה הועילה בטובה להירדם. ל-20 דקות, בכל זאת צריך לדאוג לתעסוקה לשני ההורים שלא ישנו טוב בלילה.
לקחנו אותה לסיבוב, שירלי קבעה תור להשחזת ציפורניים (אני יודע שיש לזה שם אחר, אבל אלו התוצאות) וצביעתן. הצבע, אדום, מיועד להקשות על זיהוי מתי היו תקלות מהן נשרט היצור הלא נכון. סיבוב באויר הצח, עשן המכוניות, עשה לאלה טוב. חזרנו הביתה, היא נרדמה כמעט מייד. שעה לאחר מכן קיבלתי את ההסבר למה, מד-חום שהראה 39. נכון שהוא גם הראה 38.6, אבל זה ברור מאוד. עוד אקמולי, הפעם אני מנוסה, מכין את אלה בצורה המתאימה לקבלת התרופה. גם אלה כבר מנוסה, צריך לתת את התרופה בשני חצאים כי היא מסובבת את הראש.
במצב הזה כבר הבנו, ארוחת ערב לא תהיה היום. הכוונה היא לארוחה בה אנחנו יושבים ביחד עם אלה, דבר אליו התרגלנו בשבועיים האחרונים. אלה קבלה את הבקבוק, ליקקה אותו מבפנים וחזרה לישון. החזרה לשינה לוותה בהתנגדות רשמית, 3 יללות וחצי שיעול, שיהיה רשום בפרוטוקול.
לסגירת היום בוצעה אמבטיה, עד כמה שאפשר לקרוא לזרם מים חמים שעובר עליה לפני הסבון ואחרי הסבון. המסכנה הוערה למטרת הניקוי הזו, האוכל לאחר מכן הוא רק להמתיק את הגלולה. אפילו האוכל לא היה מספיק, היא אכלה חצי ותפסה חרופ מיידי.
נקווה שמחר היא לא תעיר אותנו עם 40 מעלות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה